אשמתי
אני שוכבת לבד, במיטה,
מבטיה ובוהה בתקרה.
עוצמת את עיניי בתקווה,
שלא אראה את דמותך.
כי אני יודעת מה אראה,
אני יודעת מה אעשה.
חניקת בכי, עצירת דמעות,
זה מה שקורה כשהמחשבות נודדות.
נזכרת בך,
בחיוכך, באהבתך.
נזכרת שזה נגמר,
לא אראה אותך מחר.
כי עזבת, הלכת,
אבל לא מרצונך ברחת.
זאת גם לא הייתה אשמתי,
רציתי אותך יותר מדי לעצמי.
הייתי אנוכית, רציתי רק אותך,
הייתי נוראה, התעלמתי ממך.
והרסתי את הקשר בינינו בשתי ידי,
ואני יודעת שתמצא מישהי שתבוא אחריי.
תגובות (3)
יפה ממש!!!!!!!!!
:) :) :) :) :)
מוכשרתתת! את כותבת ממש יפה! גמרת לי לעלות קצת זיכרונות =\
אני זוכרת שפעם עשיתי את זה בכוונה, כי רציתי שתיהיה לי סיבה לרחם על עצמי… אבל זה לא עבד לי!! חהחהחהP:
אבל אז נולד אחי הקטן אז כבר לא הייתי צריכה את זה:))
והייתי אומרת"מקווה שזה עבר"
אבל אני יודעת כבר שזה עבר!!!!!! מוחע! משעמם לי!!