איש רגיל אחד

בעיירה אחת, גר איש אחד.
סתם איש רגיל, לא מיוחד.
בעיירה של האיש געשו הרוחות.
הסונים, כך אומרים, מתכננים למלחמה לעלות!
והעיירה – כמו שינתה את פניה היפות,
ברחובות שקטים רעשו מהומות.
מיד יצא מבית המושל כרוז,
גברים מעל עשרים – קדימה, לארוז!
החל ממחר אתם מגיעים לגבולות העיירה,
לבנות חומות חזקות ולמנוע חדירה.
האיש שלנו, שהיה קצת אנוכי ועצל,
היסס וחשב – עבודה כה קשה, ישמרני האל.
אך אחרי הכל, לא הייתה לו ברירה.
אי ציות לחוק יחייב הגירה.

למחרת, ניצב האיש כנדרש בגבולות.
את החומה עם תושבים אחרים החל הוא לבנות.
פתאום הוא חשב – למה עבור כולם לעבוד?
אני לא מקבל מזה דבר, אולי רק מעט כבוד.
במקום זאת אנצל את כוחותיי אך ורק בשבילי,
כך אקבל את התגמול הכי גבוה ומקסימלי!
כמובן שהאיש נאלץ מהעיר להגר,
למקום חדש, מקום אחר.
יצא מהשערים וחיפש לאן לפנות,
מצא לו איזו פינה די קרובה לחומות.
כי אחרי הכל, קצת מפחיד שם בחוץ.
ואין מנורות, הוא נהיה קצת לחוץ.
הוא ניסה להירדם אך שמע יללות,
וכמעט נשבע שראה אי שם גם זוג עיניים אפלות.

כשהשמש סוף סוף בשמיים זרחה,
פלט האיש המון אוויר וגם אנחת רווחה.
וכעת, הגיע הזמן לעשות ביצורים סביב האוהל,
כי הסונים לא יוותרו לו רק בגלל הגודל.
לבנים לא היו לו, היו רק עצים,
מיד החל בברוש לעשות חריצים.
די מהר הוא התחיל להזיע,
אך הוא לא התייאש – הרי עבור עצמו הוא משקיע!
לאחר שעות ארוכות של עבודה מפרכת,
ניצבה לה חומה רעועה וכלל לא מוערכת.
חומה נמוכה, חלשה, ולא מספיקה,
האיש התפלא שהיא בכלל מחזיקה.
חומה לא כמו החומות החזקות סביב גבולות העיר,
שדרשו מכל אחד מאמץ די זעיר.
מבחוץ הוא ראה אותן מתפתחות בקצב מהיר,
ולפתע עלה בו רגש מאוכזב ומריר.

האיש שלנו, האיש האחד,
הרגיש פתאום מאוד עצוב ומאוד לבד.
במוחו נדלקה נורה אדומה,
הוא הבין שטעה טעות איומה.
במקום לתרום את חלקו הפעוט לעיירה,
וליהנות מביטחון ברמה אדירה,
הוא נאלץ לבצע עבודה הרבה יותר קשה,
ולקבל בתמורה חומה עקומה וחלשה.
הוא הבין שכשנותנים לאחרים מעבודת הכפיים,
מקבלים בחזרה לפחות פי מאתיים.

בראש מושפל, חזרה אל שערי העיר צעד,
כשהגיע לכניסה, בחשש רב נעמד.
אנשי העיירה קיבלוהו בשמחה וצהלה,
הרי שלם בלי חלק זה כמו אדם עם חבלה.
עוד באותו היום התייצב האיש בגבולות,
מוכן לעשות המון משימות ומטלות.
תוך זמן קצר הבנייה הושלמה,
אך המלחמה בסונים טרם הסתיימה.
ביום המכריע התאספו לוחמים והאיש האחד,
מוכנים להפוך את היום ליום חג מיוחד.
כמובן שידוע מי היו המנצחים,
כי אין על ידידות ואחווה בין אחים.
הסונים נסוגו ביום בו הגיעו,
וכל תושבי העיירה עמדו והריעו.
האיש שלנו, האיש האחד,
מאז ולעולם לא הרגיש עוד לבד.