אבנים

במשפחה עניה בבעיה קטנה
לאמא ואבא אין עבודה

ולשני האחים אין בגדים
כל יום רוחצים ומכבסים

לאח הקטן יום אחד נמאס
הוא צעק ובכה התרגז וכעס

לקח את בגדיו ויצא מביתו
ואחיו הגדול נעמד בדרכו

״לאן״ שואל בקול בררן
״אני יוצא לעבוד״ ענה הקטן

והאח הגדול מושיט את ידו
ושואל אם יוכל להצטרף עימו

הקטן בשמחה לבקשה מסכים
ושני האחים לדרך יוצאים

בדרך עוברים מכשולים פשוטים
ענפים, קוצים, מדרגות ועלים

האח הגדול מבחין ממרחקים
במעורה נוצצת מעוטרת אבנים

האחים רצים למערה מתרגשים
רוצים לקחת כמה אבנים

ולפתע ניצב בפתח המערה
ילד קטן לבוש חליפה

האח הקטן ניגש לפעוט
שואל אם אפשר להכנס לראות

בחיוך בטוח ומבט חד
הילד פותח את הדלת מיד

האחים מופתעים אף יותר לגלות
שהמערה מכילה אבני אוצרות

ומיד מתחילים לאסוף אבנים
אך הילד קוטע את שמחת האחים

״האבנים הם שלי ואתם רק אורחים״
״הינכם חושבים שאתם חוצפנים?״

האחים מתעלמים ומכניסים לתיק
כי מתחיל להחשיך וצריך להספיק

הילד שוב אומר אך בקול קצת שונה
״תמשיכו לאסוף יש עוד בקצה״

אך ככל שהתיק של האחים מתמלא
החושך גובר והילד משתנה

לפתע מבחין האח הקטן
שהדלת נסגרת והילד לא כאן

ובמקומו עומד בחור מבוגר
באותה חליפה אך בפה יש סיגר

האחים צועקים וקוראים לעזרה
ומבקשים בוכים מהאיש בחליפה

בחיוך בטוח ומבט חד
האיש בחליפה עונה מיד

״מהרגע שלקחתם משלל האבנים
הפכתם ברגע מאורחים לעובדים״

מר גורלם של שני האחים?
להיות עבדי מערה נצחיים?

האח הגדול את הקטן מרגיע
״יש לי רעיון איך הביתה נגיע״

ופונה אל האיש המבוגר בחליפה
מתייצב מלא מרץ ומבט של שמחה

״אני ואחי עבדים חרוצים
בבית היינו כל הזמן מנקים״

״אך מתי יוצאים?״ שאל את האיש
״אל שוכר האוצרות שמעבר לכביש?״

האיש מופתע לא ידע כלל
ששוכר אוצרות הגיע לכפר

הוא פותח את הדלת לרגע לראות
ושני האחים זורקים את האוצרות

הם דופקים ריצה ומהר נמלטים
הם רוצים הביתה לראות את ההורים

ואיזה שמחה האמא דאגה
מחבקת את האחים ונותת נשיקה

״איפה הייתם״ שואל האב
והאח הקטן עם מבט שובב

מוציא מהכיס אבן יקרה
שדפק לאיש המניאק בחליפה