סיפורו של זאב

זה היה לילה חורפי והגשם ירד ללא הפסקה.
שוב יללות וזעקות מפלחות את השקט.
שוב שקט.
לפתע עוד יללה נשמעה ברקע.
השדה היה ריק וחשוך.
הזאב רץ ורץ בלי מנוחה וניסה לברוח.
הוא נעצר לכמה דקות ושכב לנוח מתחת לעץ.
שוב פעם הציידים הגיעו.
הוא ידע שהוא לא יוכל להשאר מתחת לעץ עוד הרבה זמן , והוא המשיך לברוח.
הוא רץ ורץ, ללא הרף, רטוב כולו ועייף.
לפתע נשמעה ירייה.
היה דממה.
הוא נפל. הפרווה שלו הייתה אדומה והדימום לא פסק לרגע.
הזעקות כאב לא פסקו אך הוא ידע שהוא צריך לברוח.
הוא קם בקושי, ורץ בכל הכוח כמה שהוא יכול הוא רצה להציל את חייו.
הוא הגיע לקרחת יער קטנה.
הוא נפל על הרצפה בעודו מדמם.
הוא נפצע מהאבנים והכאב שרף ושרף.
זה היה חזק ממנו.
הוא שמע צעדים קרבים.
הוא קם בקושי, הרגליים רעדו לו, הוא לא הצליח לנשום.
הוא נפל על הקרקע ללא כוחות.
עייף מכדי להמשיך.
הוא הרגיש איך גוררים אותו למכונית ומכניס אותו לתא קטן וצפוף.
לפני שהם סגרו את הדלת הוא ניסה לקום.
בקושי בלי כוחות.
הוא הצליח לרדת מהאוטו, וצלע לעבר שיח שהיה במקום.
הבטן עדין דיממה לו והוא נשכב על הרצפה הקרה והשורטת.
לפני שעיניו נעצמו, הוא ראה את הירח המלא, אדום.
עיניו נעצמו אט אט.
בפעם האחרונה , לפני שהוא עצם את עיניו,
הוא קם על רגליו בקושי
שניה לפני שהתמוטט והסתכל על הירח.