סיפורה של רנן.

רנן, ילדה יפיפייה בגיל ההתבגרות, ישבה לה בצד, בחוות הסוסים.
רנן רק התחילה לרכוב על סוסים, אך היה לה פוטנציאל רב בזה, היא הייתה מוכשרת.
רנן הגיעה לחוות הסוסים על מנת לממש את חלומה ולהפוך לרוכבת אמיתית, היא אהבה סוסים עד עמקי נשמתה.
אך כל השמחה וההתרגשות איתם הגיעה לחוות הסוסים, נשברו לרסיסים ברגע אחד.
בתחילה, למרות שרנן לא הבינה דבר מה מפיו של מדריך הרכיבה, היא השתדלה לעשות את מה שהבינה, למרות שזה היה מרושל, רנן הצליחה פחות או יותר, לעשות מה שאמר המדריך.
היא החליפה עם הילדות הנוספות בקורס מבטים מבולבלים, כדי לחפות על הכישלון שלה, ולהפוך אותו למשהו מצחיק. בשלב מסוים ראתה רנן, שאין לה עם מי לדבר יותר, חברותיה, המתחילות גם הן, התחילו להבין מה עושה המדריך, והשתפרו במהירות הבזק.
רנן עמדה מאחור, עצובה, בודדה.
היא הביטה בחברותיה שמשיגות אותה בלמידה, ובילדות המתקדמות שנמצאות בחוות הסוסים כבר שנה שלמה, והרגישה לא שייכת.
רנן יצאה מהחווה, בוכה.