סטטיסטיקה

שמעתי את צחוקן מתקרב אליי, וידעתי שזה לא יסתיים בטוב.
"היי," אמרה אחת מהן."את יודעת מה שמעתי?" אני יודעת שהיא מדברת אליי, אך נכון לכרגע, אני מחליטה להתעלם ממנה, מבינה שפשוט אין לי כוח לזה, לשטויות האלו עוד פעם.
"שמעתי שלפי כל הסטטיסטיקות, יום שני, הוא יום מושלם להרס עצמי." היא אמרה וצחקקה, אך כאשר לא עניתי לה, צחוקה הפך להיות יותר עצבני וגובה.
"שמעת אותי?" היא שואלת, בקול המעצבן שלה, ואני מצטערת על כך שבחרתי להגיע היום בכלל.
"כן," אני אומרת בשקט."אני רק לא מבינה מה את רוצה שאעשה עם המידע המיותר הזה." אני מוסיפה ביובש, ומסתובבת אליה.
היא לא יודעת מה לומר, היא רוצה לברוח, אני יכולה לראות זאת לפי עיניה, אך היא יודעת שהיא לא יכולה בגלל שכולם מביטים עכשיו, ואם היא תחליט לסגת עכשיו, הם יזכרו לה את זה לנצח.
"אני אומרת לך להתאבד, חתיכת מטומטמת." היא מסננת בשקט, וכולם מוכנים להריע לה, מכבדים אותה על כך שהיא כביכול מוצאת פתרון לטיפול במזיק, אך אם לומר את האמת, היא לא הפחידה אותי וברור שהיא לא רכשה את כבודי בעזרת הדבר המטופש הזה.
"אני לא אוהבת לעשות דברים שאנשים סתם אומרים," אני אומרת בקול רגוע."אז מה דעתך שאת תלכי לבדוק האם זה נכון, בזמן שאני אשאר פה לחכה ולראות אם תחזרי." אני אומרת במתק שפתיים.
"כי אם את תחזרי לפה, אנחנו נדע שהסטטיסטיקה טועה."