סופר המסעדות

הנערה פסעה לאיטה למול פתח המסעדה שהיה מואר באור חיוור . "שוב פ'ם על השניה, הקובי הזה יהרוג אותי" . היא ניגשה לעבר הפתח כאשר מתוך אפלולית המסעדה הגיח בחור צעיר "בוקר טוב יופי שהתעוררת! ומה הסיבה הפעם נסיכה?"
הנערה חלפה על פניו שהיא מפטירה מבין שפתיה "אתה יודע איך זה האוטובוסים.."
"סליחה?" אמר הבחור.
“אבא שלי חוזר מאוחר ואמא באספת הורים כך שבטעות שוב סמכתי עליהם..זה לא יקרה שוב.."
"בטח שלא כי בפעם הבאה כבר לא תהיי פה..עכשיו תנקי את השולחנות בצ'יק ותכיני את סלסלת הבונים – המקום נראה כמו מזבלה.."
"בטח שלא.. – איזה בנזונה… " סננה הנערה מבין שיניה ונכנסה אל מאחורי דלפק העץ הכבד. מנורות כתומות ואדומות הבליחו באורן על ערימות מסודרות של מאכלי מילוי שהוכנו בטרם עת. הנערה החלה במהירות תוך הצצה חפוזה מדי פעם בשעון הקיר לחלק ולסדר את תבניות ההגשה וסלסילות ההזמנות. לאחר כעשר דקות לקחה את המגש הארוך שהיה מוסתר מאחורי הדלפק והחלה בפיזור בין השולחנות של בועות הזכוכית הצבעוניות כשידה האחת ממרקת את השולחן והשנייה מניחה את הפמוט הסגור ומדליקה נר קטן בתוכו.
לאחר כמה שעות עברה הנערה בין השולחנות תוך שהיא אוספת את בדלי הסיגריות ושאריות מגבוני הלימון שהשאירו אחריהם באי המסעדה. בפינה המרוחקת ישב גבר מכונס במעילו. האחרון במסעדה.
הנערה נגשה אליו בהססנות "אנחנו כבר סוגרים"
"הא בסדר" ענה הגבר רק עוד כמה דקות אני כבר יוצא ".
"בסדר בלי לחץ אני ממילא סוגרת היום"
"אז תוותרי קצת לזקן כמוני.. אני כבר מסיים לכתוב כמה מילים וזז"
"אתה עיתונאי ? מה זאת אומרת כותב ?.."
"האמת שאני חצי-חצי, חצי סופר שכותב כחצי עיתונאי. למעשה התחלתי כמבקר מסעדות ועכשיו התחלתי להרחיב את הטור שלי בעיתון – את קוראת עיתונים לא ?" מבלי לחכות לתשובתה המשיך "אתם היום רק יודעים את הידע שלכם מאינטרנט ופייסבוק ווואטסאפ ועוד כל מיני קללות שקשה לי לבטא" הוא חייך בחשכה "ומה בתכל'ס את עושה פה ?אין חבר? שיעורים? לא לומדת?"
הנערה הביטה ישירות בעיניו "מה זה מעניין אותך? אני פשוט עובדת – ההורים שלי לא מממנים אותי אתה יודע , לא מהמפונקות..בגרות אני עושה עד סוף השנה ויש עוד זמן הגיוס אז עובדים.."
"שלא תביני, זה אחל'ה אבל מתי יש לך זמן גם ללימודים? חברה?.זה יפה שיש לך משמעת עצמית ואת לא מפונקת.."
"איזה מפונקת" הנערה התיישבה למולו שסמרטוט בידה "יש לי אבא קשה חבל על הזמן…אני לא בת יחידה יש לי עוד שני אחים בבית וכל היום מצפים שאני אהיה המשרתת שלהם. אמא שלי אומרת שאני עצלנית ולא אכפת לי מכלום ואבא שלי טוב נו מקרה אבוד מוציא לי את העיניים..רגע יש לי שיחה.." הנערה הוציאה את הנייד מכיסה וניגשה לקיר ממול "מה אמא? כבר מגיעה ויש לי מפתח טוב די לחפור ביי.." הנערה פנתה שוב לגבר שהחל קם מכיסאו ונראה כבודק את החשבון שהיה מונח לפניו "אתה מבין שבמקום שהיא תזיז ת'תחת של בעלה לפה שייקח אותי הם מצפים שאני אדאג לעצמי אז סבבה זה מה שאני עושה אז שידאגו לעניינים ולעזרה שלהם בעצמם…"

"אולי הם עייפים תראי אתם הצעירים לא קלים ואנחנו חיים במדינה לא קלה. יש לי בת שכזו דומה לך שפעם הייתה מקטרת ונלחמת על שטויות לא תגידי דברים רציניים אבל בשורה תחתונה היא התבגרה והתחילה להיות עצמאית יותר ויותר והיום אני ממש גאה בה ולמדתי לשחרר ולתת לה צ'אנס ללמוד את החיים האמיתיים לבד"
"ו.."
"מה ו..?! היום אני יכול להגיד לך שהיא מקסימה ומתמודדת יפה מאוד עם המון דברים. היא גם לא איזו תלמידה מבריקה אבל עצמאית ועובדת וכל הכבוד בסך הכל…"
"הלוואי שההורים שלי היו מדברים כמוך אבא שלי מה זה מגעיל הוא מתייחס כמובן מאליו להכל – טיפת פרגון אין לו.. והאמא שלי שפוטה שלו וכל היום : "אני בגילך כבר הייתי ככה והייתי מתנהגת ככה.." אגב במה הבת שלך עובדת? היא נשמעת רצינית…"
"שלי היא ילדה בוגרת ואחראית האהבה שלה לחיות הובילה אותה לעבוד בטיפול בהן האכלה סיוע הכל .."
"יפה, טוב אני ממש חייבת לסגור – היה נחמד להבין שיש עוד כמה הורים נורמליים בעולם." הנערה הרימה את המגש המוכסף ופנתה לעבר הקופה : "טוב,רגע הגזמת עם הטיפ תיכף אביא לך עודף.."
"עזבי , מגיע לך .." האיש הרים את צווארון המעיל , יצא מפתח המסעדה וחצה את הכביש לעבר התחנה ממול.
לאחר כמה דקות כבו האורות במסעדה כאשר אור אדמדם מהבהב של מערכת ההתרעה הבהב בכניסה.
הנערה יצאה ונעלה את דלת המסעדה וניגשה לצד השני של הכביש. הגבר עדיין עמד שם בצל התחנה והביט בנייד שלו. באותו הרגע הגיעה מונית מעבר לפינה ועצרה לפני הנערה שעמדה . "מישהו צריך לקריה?"
הגבר הרים את ראשו ופלט : "תעלי..אני בכיוון השני ושיהיה לך אחלה לילה טוב".
"תודה על הסיפור לילה טוב" הנערה עלתה למונית ונסעה. הגבר חיכה מעט הציץ בשעונו וחצה את הכביש לצידו השני. לאחר מכן פנה ימינה ולאחר מספר צעדים עצר למול הסמטה שם חנתה בחשכה מכונית כהה. הגבר הסיר את מעילו התיישב ברכב והחל בנסיעה אטית לפתע נשמע צלצול.
"מה קורה גבר?כבר הגעת הביתה?"
"הכל בסדר פשוט פקקים עצומים מהדרום וכמעט נרדמתי על ההגה – רציתי לאסוף פשוט את הבת שלי מהעבודה שלה אבל לא הספקתי הבנתי שלקחה מונית, טוב נדבר מחר …"