סופות חול
ישבתי כאילו בתוך סופה אבל לא יכולתי לזוז, הגוף שלי היה קפוא אבל הרגיש חם להחליא, רוח העיפה דברים לכל עבר, טיפות גשם דקיקות פילסו את דרכן לראש שלי.
זה היה כמעט כאילו צפיתי בסרט, לא יכולתי לזוז ולא הרגשתי כלום, הייתי שם אבל לא באמת הייתי שם, צפיתי בחיים שלי עפים יחד עם הרוח אבל לא יכולתי לעשות דבר.
כל הגוף שלי רעד, צרחתי חזק, ממש חזק, אבל שום צליל לא יצא מפי. הרגשתי כאילו הצעקות נאגרו בבית החזה שלי והתפשטו שם, כאילו אני הולכת למות.
זו לא סתם סופה, זה חושך, לא ראיתי כלום ולא הרגשתי כלום אבל ידעתי שיש שם רוח ופתאום הרגשתי את טיפות הגשם אבל הן יצאו לי מהעיניים ושמעתי צלצולים חזקים וזה הזכיר לי כנסייה מקושטת כזו, ובגלל שנזכרתי קפצו לי עוד מלא זכרונות והצלצולים התחזקו וזה כבר הזכיר לי אירוע מגעיל ולא כנסיה והרגשתי שהראש שלי מתפוצץ וחשבתי מה יקרה אם ימצאו אותי פה.
ופתאום הרוח נרגעה והגשם הפסיק, ולא הייתה סופה יותר, רק שקט, ישבתי בתוך ענן של שקט ולא רציתי לפתוח את העיניים שלי כי חששתי שהסופה של המציאות חזקה יותר.
תגובות (4)
יפה מאוד :) אחלה תיאורים. צריך קצת יותר פסיקים… הייתי צריך לקרוא שוב כדי לרדת לסוף דעתך. שבת שלום מוקדמת גם לך :)
וגם קצת לעבוד על התחביר… (קשה לכתוב מהפלאפון)
הקטע לא מושלם, אני יודעת, אבל היות והוא נכתב באמצע התקף חרדה והייתי במצב של קושי רב אז לא בדיטק התייחסתי לעניין הפסיקים והתחביר, כשקראתי אותו אחר כך החלטתי לא להוסיף פסיקים והכל ולהשאיר אותו as is כי אני חושבת שזה באמת מגיע מהמקום של המצוקה והקושי ואני לא רוצה ללטש וליפות כביכול את החרדה שלי, שבת שלום ומלא אהבה ❤
קצת פסיקים.. אהבתי מאוד, יש בזה משהו מקסים בעיני. יש לך כתיבה טובה