סוף השביל
ללכת בלי לדעת לאן- כבר נהייתי מומחית בזה.
השביל לעולם לא יגלה את עצמו בפניי, לא בלי שאתחנן.
וכשאני נופלת, ורגליי שותתות דם מן האבנים,
אין איש לצידי, כמו שהיה לך.
הדרך שלך ברורה, לך בה, אל תחשוש.
אל תדאג לי, כי אני עוד אמצא את שלי,
גם אם זה הדבר האחרון שאעשה.
ללכת בלי לדעת לאן, אתה אובד לאט לאט בתוך עצמך,
והיד שלי, מתי תראה אותה?
מתי שתדע שזו אני שמנסה להציל אותך-
שאלות ללא סוף שנתלות באוויר.
ומה אם אומר לך שאני כבר לא אני
שהחיפוש אחרייך הרחיק אותי מעצמי.
אני ללא זהות, ללא עבר,
ללא איש שישמע את קולי.
הדרך שלך ברורה, את זה שנינו יודעים,
אך מהו סוף שלי? טוב,
אולי את זה אדע רק בסוף השביל.
תגובות (3)
אהבתי.
נשמע שאיבדת את עצמך בעקבות מישהו אחר.
מישהו מוכר שהאפיל עלייך.
בהצלחה :)
היי ספיר היקרה אהבתי מאד מאד את הסיפור שלך נראה לי שהוא אמיתי כאשר את מה שאת כותבת מתכוונת לעצמך (אם טעיתי אני מתנצלת) ומבקשת כי תמשיכי לפתח את הנושא הזה כי הוא מאד מעניין ומאד כואב בהצלחה ספירוש החביבה באהבה ממני בקי ♥
אני ממש אוהבת את הדרך בה את כותבת, את מעבירה רגשות בצורה נהדרת, אפילו אם הם רגשות של חשש וכאב. אני מצטערת אם קראתי יותר מידי אל תוך הדברים אבל תדעי שזה לא תמיד חשוב מה יהיה בסוף, ושאת חשובה גם אם נראה לך שאין לך קול או חשיבות.