סוף העולם

אנחנו יושבים כל-כך קרוב אחד לשנייה שאנחנו ממש נושמים את אותו האוויר, ואם אלו לא היו אנשים אחרים, עם מטרה אחרת, הייתם יכולים לחשוב, כי זה סיפור אהבה, כי אנחנו עוד לא מבינים את זה אבל עתידנו כתוב בכוכבים, אנחנו שייכים אחד לשנייה וכול מיני שטויות בסגנון, אבל אתם מבינים, אני והוא, אנחנו יותר מסיפור אהבה, אנחנו מנהיגי העתיד, אנחנו אלו שיגרמו למהפכה.
היא עדיין בשלביה הראשונים, עדין בחיתוליה, אך אנחנו נצליח, אנחנו נערער את מוסדות השלטון ואת חיי כל האנשים במדינה הזו ובאחרות, אנחנו נגרום לטלטול כל-כך חזק בחיים של האנושות שאיש לא יוכל לזכור כיצד זה היה לפני כן.
המהפכה שלנו, היא תגרום לכולם להאמין שהאמונה שלנו היא הנכונה, אנחנו נגרום להם לצאת נגד השלטונות, יהיו שביתות, כנראה מהסוג האלים, יהיה כאב, מלחמה, יהיה דם וסבל, אבל בסוף, ובכן בסוף כאשר הם יהיו עייפים, חלשים ונואשים, או לפחות כך הם יהיו עד שאנחנו נבוא, ונתקן הכול, או לפחות את הרוב.
אנחנו נגרום להם להאמין שאנחנו היחידים שיוכלו לעזור להם, והם יסמכו עלינו, משום שלא נותר להם מה לאבד, או כך לפחות הם יאמינו, עד שאנחנו ונהרוס הכול פעם נוספת.
יהיה קשה להסביר לכם מה עומד מאחורי הרעיון הזה, אם כי ניתן להניח שזה היה בעיקר השיעמום.
אני מצטערת, הרגע הבנתי שסיפרתי לכם הרבה יותר מידי, ובכן, אני מניחה שלא נותר לי עוד הרבה להגיד, חוץ מאשר לאחל לכם הנאה מן המושבים בשורה הראשונה שלכם, משום שאנחנו לא ניתן לכם ללכת לשום מקום, טוב, לפחות לא עד שיהיה מאוחר מידי, או עד שנשבור אתכם, מה שיקרה קודם, בכול מקרה תיהנו משהותכם, נתראה בסוף העולם.