סוסון קרוטון

היה היה סוסון קרוטון. הוא היה סוס, אבל לא סתם סוס. הוא היה סוסון.
סוסון קרוטון הלך לו בגינה, ואז נחתה לפניו יונה.
צווחה לה היונה: "קראהה! סוסון קרוטון! טוב לראותך כיום!"
אמר לה סוסון קרוטון בחזרה: "תודה רבה יונה נחמדה. רק אל תשכחי שאני עשוי מקרוטונים, אוכל טעים שאוהבות היונים!"
חשבה היונה לעצמה ואמרה…
"אני לא בעייה! פגשת את הנמרה??"
חיש מהר דהר סוסון קרוטון – רק כדי לפגוש את את הנמר: אלון!
ובעודו רץ הסוסון הקטן, לא נמנע מלפגוש לוויתן.
"מה מעשיך היום, סוסון? האם גם היום תהיה אסון?"
השיב הסוסון הנחמד במהירות: "הפסק לדבר. יש לי נבוט."
ואז חשב הסוסון בתמיהה… מה אני מרגיש… האם זה צמא?
ניגש הסוסון לשתות בשמחה, והלוויתן פתאום הרגיש פריחה!
"מה אתה עושה, סוסון קרוטון! אני לוויתן, איני יכול לנשום!"
אך הסוסון הקטן, דבר לא שמע. הוא פשוט המשיך לשתות – כמו בהמה.
והלוויתן לא התלוצץ. הוא נהיה אדום, ואז התפוצץ.
ואז מתוך הלוויתן יצא… מה זה היה… האם זו קציצה?
לא, זה סושי! סוסון דביל… תתחיל במשלוח אל הגרביל!
סחב הסוסון את הסושי על הגב, ותוך זמן די קצר – מצא גרביל רכוב על צב.
הגרביל הנחמד התגלגל על הגב, דבר שלא מצא חן בעיני הצב.
"די כבר גרביל! נשבר לי הגב! אתה לא מבין, אתה שוקל כמו עוגב!"
ענה הגרביל, מבלי להסס: "אם תזוז, זה יהיה נס!"
"אני רוצה נס!" ענה הצב "זה וודאי יעזור לכאבי הגב!"
נדחף סוסון קרוטון לשיחה: "הזמנתם סושי?" שאל בשמחה.
"לך מפה מיד, סוס מפגר! את הסושי השלך למאורת האוגר!"
סוסון קרוטון דהר רחוק, צוחק על הגרביל ועל הצב הירוק!
לאחר זמן מה, הגיע למאורת האוגר, וגילה שביקר שם אלון הנמר!
"ברוכים הבאים למאורת האוגר…" אמר קול מסתורי בליווי פסנתר.
אמר הסוסון בקול לחוץ: "סליחה על האיחור, אין לי תירוץ…"
התרגז האוגר ואמר בציוץ: "הסתלק והשאר את המנה בחוץ!"
רץ אץ הסוסון האדיר…!
והלך לישון.