סוד קטן ומלוכלך

"תזכירי לי עוד פעם למה אסור לנו לספר לאיש?"
הוא שאל אותה בזמן ששכבו על הדשא והחזיקו ידיים
"אסור לנו משום שאנחנו הסוד המלוכלך והקטן של השני"
היא אמרה והתחמקה ממבטו "ולמה זה"אמר והצביע על שניהם
"חייב ליות הסוד הקטן והמלוכלך שלנו?" שאל, זה לא שהוא
היה טיפש, הוא פשוט מעולם לא הצליח לרדת לסוף דעתה
"מכוון שאנחנו שונים מידי, אנחנו באים ממקומות שונים, עם מנהגים שונים"
אמרה והישרה את מבטה אל מבטו, אבל רק לשניה"אם אנשים ישמעו מה אני עושה, הם עלולים…"היא חיפשה את המשפט או המילה הנכונה "לא לקבל זאת יפה"
אמרה בסופו של דבר "מה הם כבר יכולים לעשות?"שאל ומבטו היה נחוש כאילו לא משנה מה יבוא הוא יעמוד למידה וינצח אותו. "הם יכולים לאסור עליי לראותך"
היא אמרה ובלעה במאמץ"את תוכלי להתעלם מן האיסור" הוא אמר לאחר מספר דקות של שתיקה "לא אוכל, הם משפחתי, לא אוכל לעשות דבר אשר ישבור את ליבם" היא אמרה "נראה שאין מוצא, מה?"הוא אמר ובקולו נשמע תבוסה "אל תהיה כול כך עצוב, בוא לפחות נהנה מהזמן שנשאר לנו" היא אמרה וחייכה אליו את חיוכה העדין.