סוד הדרך

סוד הדרך

אלוקים יושב לו על כס המלכות,
אולמו בוהק וסביבו עמודי שיש נישאים אך עבר האינסוף.
הוא ממתין.
רעם נשמע ואחריו זעקות מלאכים.
אל אולם הקודש נכנס המלאך המקולל.
לוציפר, אדון המורדים בכס האלוהי.
אחר צעדיו נותרים שובלי אש וגופרית.
גלימתו האדומה מתנוססת.
פניו כהים , עניו פיו ואפו בוערים בחרון.
הוא מביט באל במבט בוחן ופיו גועש מילים.
"זה חמשת אלפים שנה מאז גרושי ממלכת השמיים.
מדוע זומנתי ?"
והאל קם מכסאו ופורס את ידיו לשלום.
הוא דובר בחמלה עדינה.
"מלאכי, פסק זעמי. חטאך נסלחו.
בוא, תפוס את מקומך עימנו לא תנודה עוד.
גרושך תם"
לוציפר, אדון השקרים, מוכה בהפתעה.
הוא גורש ממושבו לצד האל לפני זמן כה רב.
הפיתוי . . . לחזור אל השכינה המלטפת.
לוציפר זוכר מהם חיי מלאך מבורך.
מהם לעומת גישמיות האדמה.
כולו כמיהה לשוב. . .
אך ללוציפר יש מצפון.
הוא מפנה את ראשו הצידה.
קולו רך כעת, אש פניו שוקטת.

"לא אוכל, לא אוכל לנטוש את אשר הוחל"
"ומה התחלת, בני ? ריב ומדון מעשים שאין בהם צדק ? "
לא אבי, התחלתי זינוק עבור בני האדמה כאשר יצרתי
עבורם תכחנות, יצר תחרות ורעב לנצחון.
ללא חובה קדושה זו, היו בניך משוטטים תמימים וערומים בינות העצים.
חסרי בינה ומנווונים"
"ןמה רע בכך בני ? מה רע בשקט וברוגע ?
בנינוחות הטהורה ?
אנא שוב לחיות עימנו"
ולוציפר עונה ברגש חנוק עצב.
"לא אבי, מלאכתי רחוקה מסיומה.
לא תוכל להסתיר את בניך מיתר שוכני השמיים.
לא תצניע את השיגם"
"בני" ריחף לעברו האלוקים " היקום אינו מקום סולח"
אם יצא האדם, יכווה מחומו"
"זו עבודתי, עם נתינת הבינה אין זהו צאן,
ינועו הם אל מעבר לכוכבים. כמונו.
שם הם יעשו אלים בעצמם.
פוחד אתה כי יקומו ויכו בבוראם.
כי ישלטו בך. . .
לא אתן יד לפחד"
כך אמר ונעלם באש גופרית.
והאל מרחף חזרה לכסאו.
נסתרות דרכי האל, והוא מחייך.