נשק

אתה עומד מולי צועק ומעשים אותי במעשייך, אתה מאיים ומניף את הנשק. אני רק עומדת מולך בשתיקה, אתה מניף את הנשק יותר גבוהה וצועק במלוא קולך, אני מתכווצת על הרצפה.
אבל הדמעות לא באות הם גם לא יבואו, הם כבר נקפאו בתוך ליבי הקר. אתה צועק ואומר שאני פוחדת, אני רק נעמדת מולך ומקבלת את הכאב, אבל הוא עומד מהצד וצוחק מהכל.
אתה מנסה לשחרר ממני דמעות, אבל לא למדת שהם נעלמו, נקפאו והפכו לקרח בתוך ליבי. אתה מכה אותי עם נשקך אני רק זזה קצת, אבל פני עדיין נשארות חתומות.
אני משחררת צחקוק, ואתה ישר מתנפל אלי, אני רק מסיתה את מבתי ונופלת על הרצפה ונשארת שמה במשך שנים. המוות לוקח אותי לאט אבל אני עדיין פה.
אתה ממשיך לצעוק ולהכות, אני ממשיך לשבת פה בחשיכה, והוא ממשיך לצחוק מכל המצב הזה כאילו זה בסדר.
כי הנשק הכי חזק שלך הוא המילים שלך…