נשיקות של חורף
אני אוהבת את הנשיקות הקטנות של החורף,
איך שהוא מכבד כל אחד ואחת בהן,
שהוא לא מתבייש להראות את עצמו,
להשמיע את קולו מול כולם.
זה להתעורר ברכות-
קול רך המתגבר לאט,
ממכר,
בזמן שהוא לוחש באוזניי סודות,
עיניי נעצמות.
אני אוהבת את המגע העדין שלו על גופי,
את החיבוק הקר שהוא לא חוסך בו,
את איך שריאותי מתרחבות כמו בפעם הראשונה,
כשהוא עוטף אותי בריחו.
זה פיצוץ חושים-
הנשימה נעתקת,
מתקצרת,
בזמן שצמרמורת עדינה מתפשטת לאורך גופי,
מלטפת.
אני אוהבת אותו כשהוא מגיע,
את כהות החושים שהוא מעניק לי,
את הבריחה מכל הרגשות הכבדים,
כי הוא שלי, ובשבילי זה מספיק.
תגובות (3)
אהבתי את האוֹדָה שלך לחורף.
אולי לא התחברתי לגמרי לרגשות ולתחושות שהחורף נוסך עלייך.
אולי אצלי מדובר יותר באהבה שתלויה בדבר.
כשהחורף מתון יותר, ומצב רוחי טוב, אז אני יכול להתחבר לתיאורים. שאון הטפטוף, החיבוק הקר והריחות.
העונה האהובה עלי בהחלט.
נהנתי לקרוא את הקטע ומה שמשעשע אותי זה שבאותה מידה זה יכל להיות גם בן אדם אהוב, וגם העונה המושלמת הזאת.
חורף זו פשוט עונה מדהימה והשיר שלך לגמרי העביר תחושות שאני מזדהה איתן!
באופן די אירוני- הוא חימם לי את הלב ;)