נשבעת
בין גשמים ועננים אפורים הופעת לי ללא מילים . בין שדות ופרחים ורודים הובלת אותי בין השבילים .
לקחתי את ידי ונשבעת באהבת אמת שלא תגמר לעולם . איך לא האמין למלך העולם ? הסתכלת בתוך עניי ונשבעת שתתן לי את כל חיי .
איך זה קרה ונעלם ? שום דבר לא כמו פעם . אתה רחוק ואני עוד כאן מחכה לרגע שאולי עוד תשוב אלי .
איך הימים שלנו חלפו חשבתי שעוד הם התמשכו , הכל עזוב הכל נגמר שני אהובים הפכו לאוייבים . עמדתי בגשם באמצע השדה חשבתי שאולי עדין אתה זוכר . שם אהבנו ושם התמסרנו שם דברנו והאהבנו . הכל שקר הכל אשליה לא יכולה בלעדיך שניה . אתה אויר שלי ובטח החמצן תחזורי אהובי קשה לי כל כך .
נשבעת לאהוב נשבעת להגן נשבעת לשמור ולעולם לא לשחרר אז למה ככה הכל נגמר ? האם למילים אין שום משמעות ? תענה לי בבקשה אני עדין מחכה .
תגובות (2)
אני כל כך יכולה להזדהות!
אלוהים זה קשה…
בן אדם שנקשרת אליו ברמה כזאת, שהתמסרת אליו ונתת את כל כולך, בוחר לעזוב אותך מאחור…
הייתה תקופה שכל הסיפורים הקצרים שהצלחתי לכתוב היו עליו, ועדיין לא השתחררתי מזה לחלוטין.
זה קשה, אבל הזמן מרפא. זו קלישאה אני יודעת, אבל היא נכונה, דווקא בגלל זה היא הפכה לאימרה שגורה בפי כולם…
הכתיבה שלך ממש יפה ונוגעת, אהבתי מאוד.
תודה לך ושבוע מקסים:)
תודה מאמי באמת תודה