נר כבוי

"תעצום עניים" פקדה עליו ,
"למה?!" הוא שאל בתמיהה
"טיפשון.. כי אתה צריך לעצום !" היא דחקה בו.
"אם את אומרת.." הוא הרים את כתפיו.
היא הובילה אותו במסדרון, מחזיקה את ידו וממנווטת.
"אתה יכול לפתוח.." היא נגנה באוזנו.
התגלו לעינו חבריו עם של ממתקים , יינות, (אלכוהול..) מסיבה..
"אני לא מאמין.. חבר'ס לא הייתם צריכם " התפאל איתי .
"זה באמת עצום,גדול, מושקע מדי ! יש לך קשר לזה? " איתי הסתובב למור.
"מה זה משנה?! העיקר שלכולנו הייתה את הכוונה משוטפת ' איתי ברוך הבא הבייתה!'" היא דילגה על
שאלתו וגמרה בחיוך רחב.
הלב שלו פעם מהר, לא בגלל שום דבר מלבד התרגשות.
הוא חשב שכאשר שהוא התגיייס , הוא קצת התערפל. יחכו לבואו אבל ימשיכו חייים..
עכשיו הוא כאן,
הוא חזר.
והוא שמח על כול רגע שהחיוך נסוך על פניו ולא יורד מהם..
שהחיוך עדין חזק ונלחם בכול דבר מסיט אחר..
***
"אז… שבוע הבא יש לך יום-הולדת.. וחשבתי ש.." התחילה מור.
"למה את מארגנת כאלה דברים? את יודעת שאני אבלע את הלשון ברגעים ועורי יסתמרר כמו ברווז.."
איתי נאנח.
"מוזר שהלשון שלך חוזרת אחרי כול פעם שהיא נלקחת ממך…." מור צחקקה.
"אוי נו.. מור" הוא התייאש.
"איתי לא עשנו לך יום-הולדת 3 שנים.. זה יהיה יום-הולדת אחרון.. כפיצוי ששיעמם לי כול הזמן.." היא
שכנעה אותו.
"שיהיה .. אבל תורידי מכמות המתוקים האלה.. זה מגעיל.." הוא נכנע..
"אני ארשום לי את .. מה לשים במקום?" היא שאלה..
"דוריטוסים.. במיוחד גריל…" הוא קרץ לה..
"נחקק בזיכרון " אמרה מור בחיקוי רובוט..
***
"זה היה מקסים מור.. מיחוד.. מפתיע.. את מיוחדת.." הודה לה איתי ונשק לה.
"נו.. אתה מכיר אותי?!" היא קרצה לו. ורצה לכיון הרכב.
"איתי הזמן לא לרשותנו.. צריכים לזוזו" סימנה לו אמו בשעונה.
איתי התקדם בקצב איטי מאוד לעבר הרכב..
הוא דמיין איך זה שלכול אדם יש 2 פרצופים..
הוא לא זוכר את עצמו פורח..
***
מסיבת יום ההולדת שלו, היהי הרחק מהבית…
הם היו צריכים לחצות את כביש 6 ואח"כ לפנות לטבריה בשביל שיגעו ל " הושעיה'*
הם המשיכו לסוע…
לפעמים נסיעות היו נדמות לנצח ללא קץ..
"מאור תסע לאט יותר.. אתה עובר את המהירות!" גערה דנה בבעלה.
"דנה.. נו באמת כמה פעמים נסענו את הכביש הזה, והפנייה הזו?" מאור זלזל .
"אבא אני חושב שבאמת ממולץ שתקשיב לאמא.." איתי התערב.
הרמזור התחלף לאדום.
המהירות ירדה לאט לאט.
אך ההדף היה יותר חזק.
"מאור!!!" צרחה אמי.
הרכב החל לאבד שליטה הוא פנה את הפנייה בחריקה ,והחליק.
מאור דישדש ברכב בנסיון למצוא את הבלמים לעצור את ההדף.
***
איתי התעורר שאחותו נעשענת עליו במכונית.זגוגית החלון הקידמי הייתה מנופצת לגמרי וסימני דם
נספגו בכיסאות..
"איפה יקיר?!" הוא שאל בבהלה.
"הוא נפגע קשה יותר.. לקחו אותו לבית חולים." היא התנשמה.
איתי נשא את אחותו מחוץ לרכב, נזהר על ראשה.
"תקחו אותה לבית החולים גם.. תבדקו אותה שלא קרה לה נזק.." הוא בלע גודש בגרונו והניח אותה על
האלונקה שבאמבולנס . "הוא גם יצטרך לבוא איתנו , תסתכלו על ידו, קראה אחות.
איתי הסתכל על ידו היא הייתה מרוסקת, ססגולה מאוד ורסיסי זכוכית ננעצו בבשרו.
"איפה ההורים שלי?!" הוא התעלם מהערתה של האחות
"אנחנו מצטערים-" התחליו הרופאים שהגיעו להסביר.
"לא…לא לא"איתי החל להתייפח.
***
"אל תשתתפו בצער!" איתי שאג על דודיו.
"תפסיקו… להזכיר אותם.. תפסיקו לדבר על התאונה, ההורים שלנו היו אנשים מיוחדים
שמתי שהו לקח אותם… הוא ..הוא שמח כי הם היו מיוחדים וישרים.. אין עוד אנשים כאלה!" הוא
התייפח..
"הנה , איתי יקיר ויובל… 3 הילדים של מאור ודנה כאן מולכם.. אנחנו מסתדרים ולא רוצים עזרה של אף
אחד!" הוא התנשף.
"איתי, זה מכתב שההורים שלך כתבו…. לך! הם רצו להעניק לך אותו לאחר הנסיעה ו.." נשבר קולה.
"קח" היא נתנה לו את המכתב.
דמעות החלו לבצבץ בעניו של איתי הוא לקח את המכתב ועלה לחדרו.
הוא פתח את המכתב, בלב פועם , וידיים רוטטות.
הוא סיים לפתוח את הקיפולים והחל לקרא:
"איתי,
ילד יקר שלנו!
אנו לא רוצים להחזור על אותם פתגמים…
העולם גלגל.. אל תעצור.. אנו רוצים שתקח אתך מסר לחיים!
שפרש מתחיל לדהור..
הוא רק הולך קדימה לא מביט לאחור….
כשנהג הרכבת עולה על הפסים –
הוא לא חוזר, רק נוסעים ונוסעים..
העולם גדול והחיים קצרים,
נתקלים בהרבה רגעים – לבד או עים חברים.
זה נראה ש 120..
זה זמן ארוןך…
מה כבר צריך לצרוך?!
אבל תדע שהזמן מועט, שאתה מתקרב אל הסוף אתה מבין – ששגויה הייתה ההתחלה.
העולם מפתיע – ומלא בהפתעות כאלה..
בין אם זה שעון שנשבר לאחר יום – או אסנות.
שמשבשים רצף…
מה יהיה מחר- אף פעם לא תדע..
יהיה טוב?, רע? לפעמים אתה חי באגדה..
תבין שלכול דבר יש עת..
יש זמן לקרע – וגם לתפור.
יש זמן ליצב-וגם לחפור.
יש זמן למלחמה-וגם לשלום..
יש זמן למציאות – ובניגוד לחלום..
יש זמן לעצב – יש זמן לשמחה.
יש זמן לדיכאון – וזמן לשגשוג ופריחה..
להכול יש זמן.. אך צריך לדעת מתי הזמן הנכון…
אם עשית טעות, אין צורך בעבר לחלום..
החיים לפניך..
תנצל אותם בתבונה!
אוהבים יותר מכול..
אבא ואמא.."