נקמת החתונות .

חתונה זה תמיד דבר מרגש . אין דמעה אחת שנשארת יבשה לגמרי.
כי בכל זאת – 2 אנשים מחליטים לחיות ביחד לנצח .
עד שהמוות יפריד ביניהם .
או איזו מזכירה חדשה ויפיפיה מהמשרד .
לפני בדיוק 6540 ימים , או במילים אחרות – לפני 10 שנים , נער רזה וחיוור הלך בגרירת רגלים איטית לעבר הלוקר שלו . כמה מטרים לצידו עמדו חבורת המקובלות של חטיבת הביניים – בלונדיניות . בלונדניות . בלונדיניות .
הן ציחקקו בקול כשראו אותו מתקרב לעברן , הנער בלע את רוקו בחשש ופתח את הלוקר בידיו הרועדות.
" הי .. " היא אמרה בקולה הגבוהה , הספרים נפלו מידיו על הרצפה והיא התקשתה לבלוע את צחוקה . היא התקרבה אליו יותר ויותר ולחשה לו באוזן " אתה כל כך מגניב ויפה … "
צמרמורת עברה בגופו . 'מה הולך כאן?' הוא חשב לעצמו , תוהה מדוע היפיפיה הזאת מתקרבת אליו כל כך , ועוד אומרת לו את המשפט הלא הגיוני הזה .
" תהייתי .. אולי .. אתה יודע " היא אמרה בחיוך שובב וקריצה קטנה " תבוא איתי היום לנשף ?"
" אממ …. כ .. ןן …. בכ…יף….. בטח " הוא הצליח למלמל והיא נשקה את לחיו במהירות , ממהרת להכנס לכיתתה .
ההתרגשות גברה וגברה . הנער נשם נשימה ארוכה ופסע לעבר האולם הגדול , המוזיקה היתה מחרישת אוזנים והצפיפות היתה בלתי נסבלת . הוא נדחק באיטיות לעבר מרכז האולם , שם עמדה הבחורה היפיפיה ביותר עם חברותיה , ועוד כמה ידידים .
היא רקדה עם מישהו , הוא הביא לה לשתות .
" הי …. קלו …. " הוא התחיל למלמל , אבל אז כל החבורה פרצה בצחוק גדול .
" נראה לך שאני אצא איתך ?!?!?!?!? " היא אמרה בעודה מתפקעת מצחוק , מבטה המרושע נחקק בזכרונו , ופניו התחילו להחוויר .
"לוזר !! " היא אמרה ושפכה את השתיה על פניו , שניה לפני שהתחיל לרוץ לכיוון היציאה .

קלואי הביטה על עצמה במראה , היא היתה נראת יפיפיה . שיערה הבלונדיני הרך היה אסוף בתסרוקת מושקעת , עינייה הבהירות נראו בברור עם האיפור הצבעוני , השמלה היתה פשוט מקסימה – מלאת תחרה ועדינות מושלמת .
היא חייכה לעצמה . סוף סוף ! סוף סוף היא מצאה לעצמה את הבן זוג הנכון , שתמיד יהיה שם בשבילה , שלא יבגוד . שלא ישקר . שלא יכעס אף פעם .
רק יחבק את החיבוק הרך והאוהב , וילחש באוזנה כל יום מחדש את אותן מילים יפיפיות .

מייקל הביט על עצמו במראה , הוא היה נראה יפיפה . שיערו השחור היה מסורק בקפדנות על ראשו , העניבה התאימה באופן מושלם לחליפה האפורה היקרה . אם הוא היה יוצא ככה לרחוב – עשרות בנות היו רצות אחריו בצרחות .
הוא חייך לעצמו – סוף סוף . סוף סוף הגיע הרגע .

הרגע לנקום .

מייקל כבר עמד לצד הכומר המבוגר , הוא השתעל קלות והסתכל על קלואי הפוסעת לקראתו , כאשר ידה משולבת בידו של אביה . לפתע הוא חש מועקה גדולה בגדול . הוא הניד את ראשו ואמר לעצמו ' זה עכשיו או לעולם לא '
קלואי נעמדה ליד הכומר , היא נשמה עמוק וניסתה להתגבר על דמעות ההתרגשות שאימו למחוק את השקעת המאפרת , היא חייכה אל מייקל חיוך גדול , ולהפתעתה החיוך שקיבלה היה קטן .
פחות מתלהב .
"האם את , קלואדיה מריה לינגטון , לוקחת את מייקל טומס סמית' , להיות בעלך ? "
" כן " קלואי אמרה בקול הרועד , והחזיקה את ידו של מייקל בחוזקה .
" האם אתה … מייקל טומס … "
מיקל קטע את הכומר – " לא "
קלואי הסתכלה על מייקל במבט המום , וכל הסובבים התחילו להתלחש בניהם .
" נראה לך שאני אתחתן איתך ?!?! " הוא פלט צחוק מלגלג והוציא פרחים מאיזה ארגטל
" לוזרית " הוא אמר ששפך את המיים על פניה .