נקמת האספרסו

כשהילד נכנס למשרד של החברה הגדולה, הוא מרגיש כאילו הוא לא שייך. מרגיש כאילו אין לו שם מקום. והוא במשרד רק על גדר מבקר. הילד נכנס למטבחון. ומגלה שכמו שהמטבח הפך למטבחון, גם האוכל, הפך לקטן יותר. הסוכר הפך לסוכרזית, הלחם הפך ללחמית והקוטג' הפך לקוטג' מיניאטורי.

אבל כשהמבקר רואה את מכונת הקפה, הוא מכור. הילד מתחיל לתקתק על כפתורים מסובכים במכונה, שם כוס קטנה מחכה. המכונה משמיעה קולות של עבודה. אחרי פחות מדקה, זה מוכן. לילד יש אספרסו ביד. הוא שותה הכול לאט לאט. מנסה להתרגל לטעם המר שיש לאספרסו נטול הסוכרזית שלו.

הילד סיים את הקפה ועם סיום הכוס, הוא מתחיל להבין. הוא מבין דברים שילד בגיל 11 לא יכול להכיל. מבין למה המטבח הפך לקטן יותר ולמה יש מס הכנסה, הוא מבין למה צריך ללמוד מתמטיקה ויודע כבר לפתור משוואות, הילד אפילו יודע לדבר בעוד שלוש שפות. הוא שמח כל כך עכשיו בגלל כל מה שגילה. עכשיו הוא מרגיש מעל כולם.

כבר שנתיים מאז כוס הקפה האספרסו הראשונה של הילד. מאז האספרסו הזה, באו עוד הרבה. כן, הילד יודע ומבין הרבה דברים אבל לא הכול היה לו טוב. יש שני צדדים לאספרסו. מאז סיים את הכוס הראשונה, המכור בא עם עניבה ותיק מסמכים לבית הספר כל יום, במקום הסנדוויץ' הטעים שלו, הוא החליף לסנדוויץ' לחמית שתמיד היה מתפורר לו בתיק. ועל כוס האספרסו הראשונה שלו- עכשיו הוא מתחרט.