נקודת מבט

איני רואה דבר… אני לא רואה אור בוקר ,אני לא ורואה את הציפורים מצייצות,אני לא רואה את הטבע שאלוהים נתן לנו במתנה , איני רואה את האנשים ממהרים לעבודה מטיילים ברחובות שומעים מוזיקה שרים רוקדים, אני לא רואה תמונות או סרטים ישנים או חדשים , אני לא רואה את הבעות הפנים של האנשים את פרצופיהם היפים של הוריי ושל מישפחתי… אך אני מרגישה.
אני חשה בכפות ידיי את קרני האור פוגעות עם החום הנעים שלהן על ידיי ועל פניי ,אני מקשיבה לציפורים המצייצות ונהנת מהקולות שלהן בכל בוקר, אני ממששת את העצים העלים הפרחים את החיות ואת הטבע שאלוהים נתן לנו , כאשר אני הולכת ברחוב אם אני קצת יותר מישתדלת להקשיב אני שומעת את הדריכה של כפות הרגליים של בני האדם דורכות ברכות או בעצבנות על המידרכה, איני רואה סרטים אך אני מקשיבה להם ,אני שומעת את הצחוק וגם את האכזבות אפילו ללא היכולת ליראות, כאשר אני רוקדת אני מיתמסרת למוזיקה לצליליה הרכים או המהירים והקופצניים שלה ולא אכפת לי מה אנשים חושבים.
הדרך של רוב בני האדם בחיים היא ליראות , ליראות איך עושים ,ומה עושים, מיסתכלים בשעון מיסתכלים בפניהם של אנשים אחרים מיסתכלים על העולם בצורה ששונה משלי , כי אני לא מיסתכלת עליו…. אני מרגישה אותו.
אז אולי לחיות בלי היכולת ליראות זה מאכזב ואולי זה מייאש , אבל אם תנסו לעצום עיינים לינשום עמוק ולהירגע אתם *תרגישו* איך העולם מחייך אליכם למרות שהחיוך בלתי ניראה :)