נציגיו של אלוהים

"אלוהים שונא את הערבים" אמרו "וגם את הגייז" היו שהוסיפו. "אלוהים הבטיח לנו את הארץ ולא לאף עם אחר" צעקו בגרון ניחר והוסיפו בצניעות של אדם שאך זכה בפרס נובל "והוא בחר בנו לעם הנבחר".
"אלוהים רואה הכל הוא רוצה בטובתנו" אמרו "ומה עם השואה או עם הילדים באפריקה? "היו כמה שהעזו לשאול. "לאלוהים הפתרונים" בלעו את רוקם " ובכלל ניראלך שאפריקה מעניינת את אלוהים? איפה זה בכלל?".
וכך ימשיכו ויקציפו, יצעקו, וילחמו, בעד אותו אלוהים שמרוב גדולתו נזקק לחיילים קטנים. ובזה לא ייגמר הסיפור. הם יאסרו בעדו, יולידו בעדו, ויהרגו בעדו.
וניתן לכתוב עוד רבות על נציגיו של אלוהים, בניו, נכדיו, ומלחמותיהם. אך במקום, נכתוב רק כי גם אם אלוהים ישנו, נראה כי העדיף לברוח ולא להתערב בעולמם האבסורדי והאכזר של בני האדם.
תכלס מבין אותו.