נערת פלא

"את תצליחי." הוא אומר ומניח את סנטרו על ראשי.
"לא," אני אומרת בהיסח דעת."אני לא." אני לחוצה לחלוטין, אך אני חייבת להמשיך, משום שאם אני אעזוב את זה עכשיו, בזבזתי זמן רב מידי על כלום.
"ברור שתצליחי." הוא אומר ונושק קלות לראשי."את הרי גאון." אני אוהבת את זה בו, את האמן המוחלט שלו בי, הוא האמין בי אפילו כאשר אני לא האמתי בעצמי.
"וגם אם לא תצליחי, הרעיון עצמו היה די מדהים." הוא אמר, מנסה לעודד אותי.
"הרעיון אולי מדהים," אני מתחילה לומר, לא לגמרי מרוכזת בדבריי."אבל העתיד שלי יהיה תלוי בביצוע שלו." אני אומרת, וממשיכה לבהות במסך המחשב, יודעת שהגיע הזמן לקחת כמה דקות מנוחה, אבל אני עדיין לא מוכנה, אני צריכה להמשיך ולנסות, עד שאצליח.
"מה זאת אומרת?" הוא שואל, מנסה למשוך את תשומת ליבי, אני מניחה שהוא שכח שאני יכולה להמשיך לדבר בזמן שראשי במקום שונה לחלוטין.
"ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים." אני אומרת ומסרבת להסביר, אני נותת לו עצם, אך כל שאר הגופה נשארת אצלי.
"אז אם תכשלי?" הוא שואל, רוצה למצוא את הגופה ומוכן לעבוד בשביל למצוא אותה.
"אני אהיה זו ששמה יוכפש לעד," אני אומרת."זו שהייתה יכולה להיות נערת פלא, אך פישלה."