נערת החווה

היה זה יום שגרתי עבורי,
לא ללמוד,
לעבוד בחווה של אלעזר הזקן העקשן.
אלעזר אולי היה רע מזג ועקשן אך באמת אדם זהב,תרתי משמע.
היו לו שלוש שיניי זהב ואדם עשיר כמוהו לא היה.
ובכל זאת,הוא ניהל חווה פשוטה.
לאלעזר הייתה נכדה אחת,שהוא קיבל מבתו היחידה לפניי שנפטרה.
נכדתו הייתה בשבילי תעלומה.
יפה כמותה לא נראתה לעולם.
אך שקטה ומסוגרת הייתה,היא רק עשתה את עבודתה בדממה ואף לא נחה לרגע קט.
רבות הפעמים בהן פניתי אליה,
אך בכל פעם שדיברתי עימה סבה לפתע הופיע והכה אותי עם היד.
\"אמרתי לך לעזוב אותה בשקט!\" נזף בי שוב ושוב,
אך לא הקשבתי והייתי ממשיך להטריד אותה מידי יום ביומו.
יום אחד,היא לא באה לעבודה,
זה הפתיע אותי.
חיפשתי אותה באזור,
היא לא הייתה בשום מקום.
עשיתי מעשה ונכנסתי לביתו של אלעזר,
ראיתי אותה בוכיה,
כבולה אל הקיר בשלשלאות וסימנים כחולים,סגולים וירוקים מעטרים את גופה החשוף כמעט לגמרי.
עכשיו נזכרתי שתמיד הייתה עוטה על עצמה שכבות רבות ככל הניתן.
לפתע,שמעתי דשדוש רגליים וקול צעקה של מישהו אחר.
הבטתי בנערה המסכנה שהייתה כבולה מולי ובאתי לשחררה,אך היא הנידה בראשה לשלילה ולחשה
\"ברח\"
מאותו יום לא ראיתי אותה בעבודה,
לא ראיתי אותה בשום מקום,
נערת החווה שלי,
לא חזרה עוד לעולם