נערה אמיצה

"הבהלתי אותך?" אני שואל, משועשע מהמבט בעינייך.
"לא, פשוט הפתעת אותי." את אומרת, ומסדרת את שיערך.
את מנסה להסתיר דברים גלויים, כאשר זה כבר מובן לכול.
"ברור, הרי כיצד אני יכול להבהיל את הנערה האמיצה מספיק לצייר בבית הקברות?"
אני שואל, איך שנינו יודעים כי איני מצפה לתשובה, לא באמת.
"אני לא מפחדת מהמתים וכמובן שלא מהחיים." את עונה וזוקפת את סנטרך מעלה.
"זה משום שאינך יודעת דבר על חיים ועוד פחות על המתים."אני אומר.
אני לא בטוח שהייתי אמור להגיד לך את זה.
"אתה רוצה להסביר את דברייך?" שאלת, מחכה לתשובה שלא תבוא.
"יש דברים שצריכים להישאר חבויים, ויש אנשים שצריכים להישאר בחשכה."
זה הכי הרבה שהייתי מוכן להגיד לך.
"ומי קובע כי אני צריכה להישאר באפלה?" את שואלת, מנסה לתפוס אותי במילתי.
"איש אינו קובע זאת." אני עונה ומושך בכתפיי.
"אך מה שברור זה, שלא אני אמור להוציא אותך משם."