נעלמת בתוך עצמך

לפעמים את נעלמת, בתוך עצמך ושום דבר כבר לא קיים בך יותר.
את הולכת לאותם המקומות ועושה את אותם הדברים.
את מחייכת לאותם האנשים ועושה הכול נכון, אבל שום דבר מעבר למינימום שצריך, כדי לשכנע שהכול אצלך כרגיל.
את הולכת לכל מקום שמזמינים אותך אליו, ועונה לכל ההודעות שאת מקבלת.
את פשוט לא יוזמת שום דבר.
ואת גם לא מרגישה כלום.
מתחת לפני השטח הנשמה שלך ישנה, אוגרת כוחות.
מנסה לקחת פסק זמן קצר ולהחלים. או לפחות להחלים מספיק כדי לא להתפורר לחלוטין.
ואף אחד לא יודע שמשהו בך שונה, אף אחד לא מרגיש בהבדל. וגם כששואלים אותך- הטייס האוטומטי יודע לענות במהירות "אני פשוט עייפה".
הוא אפילו מוכר את הסיפור ומוסיף פרטים "ראיתי סדרה עד מאוחר אז לא ישנתי טוב" או "כן, היו לי המון מטלות להגיש בלימודים ברגע שייגמר הלחץ זה יעבור".
וזה תמיד משכנע, כי העיניים שלך יבשות, והטון מספיק קליל. את הרי מתורגלת.
ותמיד כשאת יוצאת מזה את אומרת לעצמך שזו הפעם האחרונה. שנמאס לך להפסיד כל כך הרבה תקופות מהחיים. הזיכרונות שלך נראים לך כמו ציור שנרטב וכל הצבעים בו נמרחו, ואת לא מצליחה לשייך אירועים לתאריך.
וכשאת מתעוררת את מנסה להשלים את הפער. את רוצה לחוות הכול, להיות נוכחת בכל הרגעים ולתת את כולך. את מנסה למלא את החורים בזיכרון ולהבין מה קרה פה בלעדייך. וכשאת פה את מרגישה בסדר גמור.
יש לך חלק מהותי באישיות שקברת בתוך ארגז אצלך בלב וכל עוד את לא מסתכלת פנימה את מצליחה איכשהו להמשיך. להחזיק מעמד. כל עוד עד לא פותחת את הקופסה את שורדת. אבל כשאת לא עומדת בפיתוי ומציצה- את מתפרקת. תמיד. וכל פעם לוקח לך יותר זמן להתאושש. וכל פעם את אומרת לעצמך שזהו. את לא תתפתי יותר, את תהיי חזקה ותפסיקי כבר להיעלם בתוך עצמך. אבל כשזה מגיע זה תוקף אותך בעוצמות שאת לא מסוגלת לעמוד בהן. הברכיים מתקפלות לך ובתוך הראש שלך את מתכרבלת לכדור ולא מסוגלת לעמוד. הגוף שלך ממשיך לעשות את הכול, אבל הוא פועל מתוך הרגל, ובתוכו- את לכודה.
ואת מרגישה שבזבזת ככה כל כך הרבה שנים טובות מהחיים שלך. את חייבת לשנות את דפוס הפעולה שלך ולא יודעת איך. את יודעת שאסור לך לחשוב על העבר או העתיד. ושאסור לך לתהות למה את פה ואיזו משמעות יש לך בעולם. את יודעת שאסור לך לתת למחשבות שלך לנדוד כי הן מהר מאוד יגיעו לתהום. וכל עוד את נזהרת את בסדר. אבל את מוכרחה למצוא שיטה טובה יותר, כי בקצב הזה תגלי שהחיים כבר נגמרו לך ועוד לא הספקת לחיות אותם בכלל.