נסיעה לדרום

נסיעה לדרום/סיפור קצר

"בא לך לראות את הדרום?" שאל אותי ג'ים לפתע תוך שהוא בוהה בי בעיניו הכחולות -"רק לנסוע לשם ,
ומיד לחזור לפה" המשיך ג'ים את שאלתו. "אה למה לא?" שמעתי את עצמי עונה לחלל הרכב.
"אז יאללה, נעשה את זה צ'יק-צ'ק" השלים ג'ים בעברית מסולגנת להפליא, שהמבטא הצפון-אירי שלו
יצר פליאה באוזניי כל פעם מחדש.
אז זה הזמן לציין ש"הדרום" הוא הכינוי הרווח לאירלנד בפי תושבי צפון אירלנד הבריטית.

הירוק הזה, כל הנוף הירוק הזה מכה בחושים פעם אחר פעם. כבשים בריטיות עם מבט אטום טוחנות
עוד מהירוק הירוק הזה. והנוף הזה, החוזר על עצמו שוב ושוב, חולף במהירות מבעד לחלון הרכב שג'ים
נוהג במיומנות .
הדרך לדרום עוברת דרך כפרים פסטורליים למראה, פעם אלו כפרים קתוליים, ופעם אלו כפרים פרוטסטנטיים. העצים המקומיים גבוהים וחסונים, מניעים את העלים בצמרות המוריקות. אוושת העלים החרישית, כצליל נעים של שלווה ורוגע מקסים. השמש שולחת סימפטיה והאוויר צלול עד כדי שכרון חושים…
לפתע זה מכה בי : דגלי ישראל על גגות הבתים! ולא על מעט בתים! -אני ממש מבולבל עכשיו, לא מבין
מה אני רואה מול עיני. ומה, לעזאזל, האינטרס של מישהו לתלות דגלי ישראל דווקא פה, דווקא עכשיו?
ג'ים מסביר לי שאין זאת "מאהבת מרדכי" כמו שאומרים. פשוט, התושבים הפרוטסטנטיים של הכפר עושים
זאת כהתרסה בפני הקתוליים, שמצידם מניפים את דגלי אש"ף על גגות הבתים שלהם…
ואכן, בכפר הבא נגלה לעיני מחזה דומה, רק שכאן הגגות מוצפים בדגלי אש"ף השנואים כל כך עלי.

הדרך מתפתלת, הגבעות מחייכות לנו מכל עיקול כמברכות את בואנו. הנה הגענו אל מפרץ Strangford המרהיב ביופיו. מכל עבר ציוצי שחפים עמלניים, שלל ציפורים משייטות מעל המפרץ בחיפוש אחר דגים טועים, כלבי ים ספורים מנסים גם את מזלם, תוך נפנוף בשפמם המפואר.
עכשיו אנו עם האוטו על המעבורת שמנסרת במים הכחולים, מבקיעה דרך בנחישות אל עבר הגדה השניה של המפרץ.
ג'ים עולה על הסיפון העליון של המעבורת ומביט אל הנוף , כל כך הרבה פעמים עשה את הדרך הזאת על גבי המעבורת הרוטטת הזו, אבל נדמה שתמיד הוא נפעם מחדש מיופי המפרץ.
הנה, אנו כבר ברכב בצד השני, ממשיכים בנסיעה לעבר הדרום, אל עבר העימות המושך של אירלנד העצמאית.
"אתה רעב?"-ג'ים ממשיך לסגנן במבטא המתוק-"אולי פיש-אנד צ'יפס?-אני יכול לקנות!" -ג'ים מציע בהתלהבות.
מוצאים עצמנו יושבים בבית קפה מקומי על קפה -הפוך ועוגת גזר טעימה. אני מביט על בית הקפה, מרוהט בפשטות ומשרה אווירה חמימה . כמה נשים מבוגרות עם שיער לבן מלחשות על קפה משלהן. אני שואל את עצמי האם הן גם כמונו בדרכן ל"דרום"?…
עכשיו הדרום כבר קרוב מתמיד-השלט" Newry " רומז שהדרום ממש מעבר לפינה, או מעבר לנחל…
ג'ים מעביר עוד הילוך, ומודיע בחגיגיות שאנו שם, כלומר פה, כלומר בדרום הנחשק. הגענו אל ארץ-נחלה, הגענו אל מחוז חפצנו, אל בבת-עיננו, אל הדרום האדיר!

-"רגע? זה הכל?" -אני מוצא עצמי חושב בקול די רם-" ההבדל בין הצפון לדרום הוא בסימוני הדרך השונים, במהירות הנסיעה שרשומה בק"מ ולא במיילים, ובשלטים שרשומים גם בשפה גאלית העתיקה."-מסביר ג'ים.
טוב, ממש נסענו עוד כמה דקות דרומה, ומיד עשינו פניית-פרסה בחזרה, אל הצפון, הצפון של אירלנד.

"איפה הייתם?" שואלת רוברטה , אימו של ג'ים. -"היינו בדרום"- עונה ג'ים בנונשלנטיות.
רוברטה מביטה בו במבט מבוהל ופולטת בהלם:"My goodness!!!"