נסיכה ככול הנסיכות

היה הייתה ממלכה נפלאה, שבה חגגו ורקדו מבוקר עד ליל. ממלכה יפהפיה, בה הפרחים גדלו במשך כול ימות השנה. העשב היה ירוק ורך, העצים הגדולים צמחו במשך שנים ארוכות וילדים קטנים נהגו לטפס ולשחק עליהם. ממלכה קסומה, עם קסם בכול פינה.

ובממלכה הזו בטירה גדולה גרה לה נסיכה, היה לה יותר ממה שהייתה צריכה, היו לה ארונות מלאים בתכשיטים וזהב. שמלה לכול שעה ביום, חיי בטלה ותענוגות. אבל שום דבר לא סיפק אותה, היא רצתה עוד ועוד. היא לא הייתה בטוחה מה רצתה ולכן, הביאו לה כול מה שביקשה. תעלולי חצר, מטעמים, בגדים ,תכשיטים ועוד… אבל שום דבר לא סיפק וריצה אותה.
יום אחד הגיע נער צעיר לטירתה, הוא חיפש את אהובתו. זאת שלא פגש מעולם. הוא סיפר לה שבכוכבים ראה את אהבתם ועתידם חצוב כבר בסלע, במעמקי היקום, במעמקי נשמתם. הוא הוסיף וסיפר שהיה כבר בכול ממלכה וממלכה והגיע לטירתה של הנסיכה בלי לומר נואש. אך הוא ביקש את עזרתה. אבל הנסיכה הקרה והמפונקת לא ידעה מעולם אהבה. וסילקה אותו מטירתה כי הדבר היחיד שיכל להציע הייתה אהבת האמת שלו. וכי מה יכלה לעשות בזה?

אחרי שבוע שמועה הגיעה לעוזנה שנסיך יפה תואר הגיע לאזור, ממש לממלכתה. היא הזמינה אותו לטירתה. ערכה לכבודו משתה גדול ומסיבה.
כשנכנס לטירתה היא חיכתה לו בכניסה, לקבל את פניו. היא חייכה במחשבה שהיא הנסיכה בעלת המזל הטוב בעולם. אבל כשהרים את ראשו אליה וראתה את פניו, נשימתה נעתקה, כי אלו היו פניו של הנער הצעיר, הנער שבא לחפש את אהובתו.
את אהבת האמת האחת והיחידה שלו.
הוא לא הבין שדבר כזה אינו קיים.