נמשיך להאמין
תהיו סבלניים איתי לרגע, כי אולי לא תסכימו עם מה שאומר בהתחלה, אך אני מאמין שבמשך הקריאה אצליח לשכנע לפחות את חלקכם.
אחד המאפיינים הבסיסיים ביותר של האנושות, דבר המשותף לכולנו, הוא הנטייה לדתיות. הדת היא צורך פסיכולוגי אצלנו, דבר הנובע מהבנתנו את העולם כחסר עניין, ריק ומשעמם כשלעצמו. כבני אדם, אנו נוטים לחפש משמעות לקיום שלנו, כיוון שאנו מוקירים את ערך חיינו, ומתקשים להודות שחיים אלה, היקרים לנו כול כך, מבוזבזים על קיום חסר מהות. זה, ביחד עם הבנתנו את העולם כדבר חסר עניין כשלעצמו, מוליד בנו את הצורך הפסיכולוגי לאמונה במשהו שהוא מעבר לגבולות העולם בו אנו חיים, משהו שיעניק משמעות לעולמנו, ובכך יספק את הכמיהה שלנו למהות בחיים.
תסכימו איתי בכך או לא, אבל אני טוען שכול אחד מאתנו, מטבעו הבסיסי, נוטה להאמין במשהו שלא הוכח מדעית, משהו שהוא מעבר לגבולות העולם, משהו שמעניק משמעות חדשה לקיום עבור המאמין. בין אם זה אל כזה או אחר, בין אם אלו רוחות רפאים, קארמה, או אפילו צורות חיים חוצניות ותבוניות, כול אחד מאמין במשהו…
ואומר לכם בכנות, לא כול האמונות האנושיות נאמנות למציאות. למעשה, לא אהיה מופתע אם רוב האמונות יוכחו כשגויות. אך עדיין, לפעמים אנו מוצאים את עצמנו מאמינים בדבקות בדבר מסוים, גם כאשר הדבר הזה נראה כמנוגד לכול היגיון. ולפעמים, אנו מאמינים במשהו שאין לא שום השפעה על המציאות. כלומר, דבר שלא משנה אם הוא קיים או לא, ואין לקיומו, או לחוסר קיומו שום השפעה על חיינו, ובכול זאת אנו מתעקשים להאמין בו. אנו מאמינים בצורה כול כך נואשת, כול אחד באמונה שלו, גם לנוכח אלפי הוכחות לכאורה שסותרות את אמונתנו. אבל בסופו של דבר, אין זה משנה אם האמונה שלנו שגויה או מוצדקת. כול עוד היא מספקת את הצרכים הפסיכולוגיים שלנו, אנו אנשים מאושרים, ומסיבה זו נמשיך להאמין.
תגובות (10)
*ובכל (וכבול)
אז… לא הבנתי בדיוק מה הקשר לפסיכולוגיה…
אוקי, קראתי כמה פעמים, אבל נראה לי שהתפספס לי משהו,
מה בדיוק אתה רוצה להגיד? שדת היא מה?…
יש לנו צורך פסיכולוגי בהרגשת מהות, באמונה שהחיים שלנו משמעותיים… הדת מספקת את הצורך הפסיכולוגי הזה.
שניה.
אתה מנסה להגיד כאן שאנחנו רוצים להאמין ביהדות בגלל שהצורך שלנו להוכיח שיש לנו מטרה בחיים דורש אמונה וקושי לפעמים ?
הוא שאני לא הבנתי נכון ?
*או
הו,
מממ….
ביהדות, או בכול דבר אחר, כן… וכמובן שישנן סיבות נוספת לאמונה, אבל זו אחת הבסיסיות. "וקושי לפעמים" לא הבנתי מה התכוונת לומר.
אהבתי!
אני מסכימה חלקית.
דבר ראשון, בתור מאמינה, אני חולקת על דעתך שאנחנו מאמינים כדי שלא נודה שחיינו מבוזבזים על קיום חסר מהות…
דבר שני, כמו שכתבת, וכמו שאמא שלי תמיד אומרת: "חייבים להאמין במשהו, לא משנה במה. העיקר להאמין, כי את החיים האלו אי-אפשר לעבור בלי אמונה כלשהי…"
ואני נוטה להסכים בקטע זה עם אמא שלי ואיתך.
יום-טוב!
לא הבנתי איך את מסכימה איתי בדבר השני ולא מסכימה בראשון… הם שניהם אותו הדבר, לא?
שלום דניאל.
ביליתי את הלילות האחרונים בקריאה של האומנות שלך ואת הימים האחרונים בכמיהה אליה.
האמת היא שנרשמתי לאתר כתוצאה מהרצון להגיב על אחת היצירות שלך.
רק רציתי להגיד שהדרך בה אתה תופס את העולם מרתקת אותי לחלוטין. אולי בגלל שהיא כלכך שונה מהתפיסה שלי, ובאותה עת כלכך דומה לה.
אני בטוחה שאין צורך שאומר לך עד כמה אתה טוב במה שאתה עושה, אבל חשוב לי שתדע עד כמה זה נוגע לי. מנסיוני האישי- אנשים כמוך, האנשים שהבינו את היקום בדרך הכי שפוייה שלו, הם הסוג האמיתי , המקורי והטוב ביותר של אנשים, ולעיתים הם גם הכי פחות שפויים. לקרוא את הדעות שלך עוזר לי לשמור על דעתי שלי, אתה גורם לי להיות מאושרת לחלוק איתך את אותו כוכב הלכת. יש כאן אנשים טובים.
silverlining, את לא מתארת לעצמך כמה אני מוחמא ומרוגש ממה שכתבת. מעולם לא העריכו אותי כול כך. כלומר, כן התבצעו מבדקים של רמת האינטיליגנציה שלי (IQ) והם אפילו הניבו תוצאות מרשימות למדי, אך זה מעולם לא נגע לליבי, כי עד כמה שהיכולת הטכנית הפוטנציאלית שלי טובה, מעולם לא נאמר לי שאכן מימשתי אותה, ויותר מזה, מעולם לא נאמר לי שאני מסוג האנשים הטובים ביותר ושגרמתי למישהו אושר, ובוודאי שמעולם לא נאמרו הדברים בצורה בה את ביטאת אותם, כך שאת בעצם האדם שריגש אותי יותר מכול אדם אחר אי פעם, ואני לא מדבר על כך שגרמת לי לרגש כמו שמחה או קנאה, שהוא תוצאה של עליה ברמת ההורמונים וכול כיוצא בזה, אני מדבר על כך שגרמת לי לחשוב – להעריך את עצמי ואת החיים שלי, להתמלא בתקווה לגבי העתיד שלי ולהתאכזב מההווה, כלומר, לחשוב מחשבות כמו: "הלוואי והייתי יכול לגרום לעוד אנשים להרגיש מאושרים בגלל משהו שאני עושה, וחבל שאני לא פועל כמעט בשום דרך כדי להוציא זאת לפועל."
אני באמת מעריך את התגובה שלך, תודה שגילית לי איך את מרגישה, זה עלול להיות בעל ערך עצום בשבילי בעתיד (כלומר, מעבר לערך הסנטימנטלי שיש לזה עבורי כבר עכשיו.)