ניסיתי לשמור עלייך

"את יודעת, תמיד ניסיתי לשמור עלייך"
הוא אמר ודמעות ירדו במורד לחיו.
"אני יודעת" אמרתי לו ברכות.
"אבל אני לא הצלחתי, מעולם לא"
הוא אמר, אך נראה כי דבריו אינם מיועדים כעת לאיש.
"באמת שניסיתי,
אך נראה כי נפגעת בכול זאת.
נראה כי הדרך הקשה מצאה אותך בכול זאת"
הוא מלמל.
"אני ניסיתי לשמור עלייך, אך התבגרת בכול זאת"
הוא לא מלמל יותר,
אך קולו עדיין היה שקט.
"התבגרת מוקדם מידי,
את עדיין צעירה וכבר איבדת את האמון שעולם"
עיניו העצובות זינקו אל פניי,
אך רק לשנייה.
"איבדת את היופי שבכול יום
ובכול דבר קטן" הוא אמר בעצב.
"משהו בך נשבר ואני לא הייתי שם לתקן או
למנוע זאת"
הוא אמר.
"היי, זאת לא אשמתך"אמרתי והנחתי יד מנחמת
על כתפיו.
"זה היה קורה בכול זאת"ניחמתי אותו.
מה שהיה די מוזר, כי המצב היה אמור להיות הפוך.
"כן, אבל אולי אם הייתי עושה משהו, היו לך עוד כמה שנים"
הוא אמר והרים את פניו אליי.
"זה כבר נעשה, אין צורך להתאבל על דבר שאינו בשליטתנו"