נגד עצמי.
"אני רוצה את זה." גלגלתי את עיניי ואמרתי את המשפט בפעם העשירית לפחות.
"את לא, רואים את זה בעיניים שלך." השיב וחיוכו המתגרה גדל מרגע לרגע.
הוא ידע שאני מתעצבנת בקלות, ואני יודעת שהוא עושה את זה כדי לעצבן אותי. לשעשוע שלו. אך הפעם, אני לא אתן לו. לפחות אנסה לא לתת לו.
"אז אני לא רוצה את זה." ניסיתי דרך אחרת וחיוך שובב הופיע על פניי ברגע.
"חבל. כי את בעצם כן רוצה את זה."
הכעס בי החל להתלהט, הוא ראה את זה.
"תעזוב אותי כבר!" צרחתי עליו, ויצאתי מהחדר בסערה, שומעת את צחוק הניצחון המוכר שלו מאחוריי.
נכשלתי נגד עצמי. שוב.
תגובות (8)
סיפור כל כך קצר שאומר כל כך הרבה…
מאוד אהבתי
;)
נחמד, ממש חבל שאין המשך…
כן, זה נחמד אבל לדעתי זה קצר מידי. עוד לא הספקתי להתחבר לסיפור והוא נגמר.
חוץ מסיפור אחד, לא מצאתי אפילו ספור קצר טוב באתר הזה. אולי במקום הספור הזה, היית כותבת ספור ארוך (ולפי מה שאני יודע, אם את כותבת סיפור ארוך, הוא יהיה באמת טוב…)
כל המטרה הוא שיהיה קצר. אין טעם להאריך אותו, אז כל הפואנטה תתפספס.
אני יודעת שזה סיפור קצר שאם תעשי אותו ארוך הפואנטה תתפספס, אבל עדיין, אני ממש רוצה שזה יהיה ארוך.
רציתי להגיד לך (בלי שום סיבה ממשית) שאת אדירה, כי את שומעת BVB , וזה כבר הופך אותך לבן אדם משכיל, ברכותי.
אוקיי. אני מקבלת עליי את האתגר, אני אעשה אותו ארוך. ו-BVB לנצח.
כמו כול קטע שלך (שלא אכפת לי עם הוא קצר או ארוך) ממש אבל ממש אהבתי :)
מזכיר לי את עצמי הקטע הזה…