נאה להפליא

"אתה נאה להפליא." אני אומרת בהערצה ברורה ויודעת שהוא ראה את הקנאה בעיניי.
הייתי רוצה להיות דומה לו יותר, הייתי רוצה להיראות נפלא באופן טבעי, בלי שום צורך באיפור ובגדים יקרים, הייתי רוצה להיות יפה, פשוט בגלל שהאמנתי שאני כזו, הייתי רוצה להיות מלאה בביטחון ולדעת שלא חשוב מה כולם חושבים עליי, הדבר היחיד שחשוב זה שנאי אוהבת את עצמי.
"ואת יפהפייה." הוא אמר לי, החיוך על פניו היה כנה, אבל לא יכולתי לעשות דבר מלבד לצחוק במרירות.
אני עמדתי שם לבושה בפיג'מה שלי, יחפה, ולא היה על פניי אפילו גרם אחד של איפור, לא היה סיכוי שהוא דיבר אמת, לא היה סיכוי שהוא חשב שאני יפהפייה עכשיו, לא כרגע.
"ברור." אמרתי בזילזול, והכנסתי אותו אל תוך הבית, אין לי מושג מה הוא עושה פה, במיוחד לא בשעה כל-כך מוקדמת, אבל אני לא אתלונן, אני אוהבת לראות אותו, אני אוהבת להיות לצידו, ולמי אכפת אם זה הורג אותי באיטיות? אתם מבינים, אני קצת כמו מקק והוא הנעל, הוא הולך למעוך אותי, אך אני לא יכולה שלא העריך את גודלו ויופיו שנייה לפני שהוא מוחץ אותי.
"אז מה אתה עושה פה?" אני שואלת בזמן שאנחנו נכנסים אל הסלון, אני מתיישבת מולו על הכורסה ומוצאת את עצמי מחבקת את ברכיי.
הוא נראה מופתע מהשאלה, אני מניחה שהוא פשוט התרגל שהקשר שלנו לא דרש הזברים, הוא פשוט היה קיים, הוא חשב שזה קשר טוב בריא, אך האמת היא, שהקשר בינינו הוא בדיוק כמו זה בין מקק והנעל.
"אני לא כל-כך בטוח," הוא אומר וסופו של דבר, ומושך בכתפו."פשוט הרגשתי שאני צריך לצאת מהבית." הוא אומר ואני מרגישה טוב יותר לרגע, בידיעה שהוא חושב שהמקום הזה הוא מרום בטוח לבוא אליו.
"וזה המקום הראשון שחשבת עליו?" אני שואלת, ומביטה סביבי, הבית הזה בסדר, אך הוא היה רגיל, לא הייתי מחשיבה את המקום הזה כמקום הראשון שהייתי באה אליו אם הייתי רוצה להתרחק מהכל, מכולם, אך מצד שני, הוא גם המקום המושלם, איש לא יחפש פה, איש לא יחשוב אפילו על המקום הזה.
"לא, חשבתי על אדם כשיצאתי מהבית היום," הוא אומר במבוכה."חשבתי עלייך."