משפט המאה- חלק 5.
היא התקרבה אל כיסאו של אלפרד ואמרה: "כבוד השופט, אתה מפוטר, קום בבקשה ותן לי לשבת" הוא היה המום, ובכעס ענה לה: "חוצפה, אני לא אקום!!!" גברת אסקין חייכה, היא שרקה קלות ואל אולם בית המשפט נכנס טיגריס אימתני שהיה מהופנט מגברת אסקין והביט אך ורק בה, גברת אסקין הסבירה: "תגיד שלום לטיגריס שלי, הוא לא אכל כבר שלושה ימים והוא רק מחכה לפקודה שלי…" אלפרד מיהר לפנות את כיסאו ויצא מהאולם כשזנבו מקופל בין רגליו. גברת אסקין המשיכה בלהט את המרד המוזר שלה נגד בית המשפט: "ובכן חברים, מרגע זה אני השופטת ואני כאמור מציעה פשרה, אני מציעה פגישה עיוורת!" עורך דינה של האהבה אמר: "מה זאת אומרת? אני לא מבין" וגברת אסקין המשיכה: "אני מכירה מסעדה משגעת בסוף הרחוב ואני קובעת דבר פשוט ויעיל: הנסיך הקטן והאהבה האמיתית יצאו לפגישה עיוורת ולאחר מכן העניין ירוץ. הרי עכשיו שניהם כאן, עדיף לצאת לפגישה הזו כמה שיותר מהר, לפני שמישהו מהם יברח לשני, נכון?" צמד עורכי הדין מחאו כפיים בהתלהבות: "מוסכם! מוסכם! גברת אסקין, אין כמוך!!!" אז נשמע צופר של מכונית וכולם קמו ממקומם. אני הנסיך הקטן התקרבתי אל גברת אסקין וחיבקתי אותה חזק: "תודה" לחשתי, ופניתי אל האהבה האמיתית. בפעם הראשונה זה עשרים ושלוש שנים שאני ממש נוגע בה, הבטתי בזוג עיניה והיא חייכה אליי מתחת לרעלת התחרה. לקחתי אותה ויחד צעדנו אל מחוץ לאולם בית המשפט, בחוץ חיכתה לנו חיפושית מודל 65 שעל השמשה האחורית שלה נכתב: "יצאו לפגישה עיוורת בעקבות פשרה של גברת אסקין…" נכנסנו אל החיפושית הקטנה, הנהג הסתובב וחייך, הוא נראה בדיוק כמו רוברט דה נירו… יצאנו לדרכנו מאושרים…
תגובות (0)