משפט המאה – חלק ד.

עורך דיני סיים את דבריו ואלפרד פנה אל עורך הדין של התביעה : "יש לך שאלות?" הוא קם על רגליו ואמר: "לא כבודו, אני לא רוצה ללחוץ יותר על העדה, אני חושב שהיא צריכה לנוח". אלפרד הורה לשמש שלו והלה הוריד את גברת לב-רון מהדוכן. אלפרד פנה אל שני הצדדים: "ובכן, יש להגנה או לתביעה עוד עדים?" עורך הדין התובע סימן בראשו לשלילה, ואילו עורך דיני קם על רגליו ואמר: "כבודו, ההגנה מבקשת לצאת להפסקה על מנת לאפשר לעדת המפתח שלנו להגיע, המטוס שלה נחת לפני שעה והיא אמורה להגיע בדקות הקרובות", אלפרד נשמע מופתע: "עדת מפתח? טוב, בית המשפט יוצא להפסקה של חצי שעה, אנחנו נשוב ונתכנס כאן בעוד חצי שעה בדיוק" אלפרד קם ויצא, ואל אולם בית המשפט נכנס מוקיון עם שיער סגול שהעסיק את הנוכחים בזמן ההפסקה. עברה לה מחצית השעה ובית המשפט שב והתכנס. אלפרד השופט המכובד פנה ישירות אל עורך דיני: "ההגנה מוכנה אני מניח" עורך דיני הביט בשעון הגדול שהיה תלוי מעל ראשו של אלפרד ואמר: "כן, כבודו, אנחנו מוכנים, אם החישוב שלי נכון, העדה שלנו תגיע בדיוק בעוד עשר שניות" כל הנוכחים באולם החלו לספור בקול רם לאחור: "עשר! תשע! שמונה!…" ואז היא נכנסה, היא הייתה רזה להפליא, הופעתה ספורטיבית ושיערה האדום אסוף לקוקו מעל לראשה. היא התקרבה באיטיות אל דוכן העדים, שקט מופתי השתרר בבית המשפט, דממה מוחלטת, הצליל היחיד שנשמע היה פעימות לבם של שני החתולים של אלפרד, החתולים היו המומים! החתול הלבן אחוז התרגשות ונפעם, גמגם ואמר לחברו: "זאת… זאת היא!!! אתה רואה מה שאני רואה?" החתול השחור המום אף הוא, נשם נשימה עמוקה לפני שהצליח לסנן את המילים: "זאת היא, בן אדם! זאת מלכת החתולים!!!" ואז בבת אחת הכל חזר לקדמותו והזמן המשיך לזרום בקצב הרגיל שלו, צמד החתולים מיהרו אל עדת המפתח על מנת לברך אותה, והיא בתנועה מהירה כאילו הייתה קוסמת, שלפה שתי קערות מלאות בשמנת לבנה ובוהקת, הם מיהרו לקחת את השמנת והלכו לשמור עליה. מלכת החתולים טיפסה אל דוכן העדים והתיישבה, היא חייכה ואמרה: "אני מצטערת שחיכיתם לי, אני הגעתי מפלורידה, אתם יודעים, בכל אופן הייתי חייבת לבוא כדי להעיד לטובתו של הנסיך הקטן." אלפרד חייך ואמר: "אני שמח שהגעת גברת…?" היא הניחה את משקפי השמש שלה לצדה ואמרה: "אסקין, גברת אסקין" אלפרד המשיך: "טוב, אז ההגנה אמרה שאת עדת המפתח שלהם, נתחיל?" הוא סימן לעורך הדין של האהבה האמיתית וזה קם על רגליו והחל: "גברת אסקין! ברוכה הבאה לארץ. אני אתחיל בשאלה הראשונה שלי: "כיצד וכמה זמן את מכירה את הנאשם?" היא ענתה: "למדנו ביחד שנה וחצי, אני מכירה את הנסיך הקטן טוב מאוד, הוא סיפר לי דברים…" עורך הדין המשיך: "דברים? אילו דברים סיפר לך הנסיך?" היא הביטה לעברי ואמרה: "את כל מה שעבר עליו. אני מכירה את הסיפור עם אינדירה, גם גברת לב-רון זה לא סיפור חדש בשבילי…" הוא שאל: "גברת אסקין, האם היה לך קשר רומנטי עם הנאשם?" היא ענתה: "לא, לא היה לנו קשר רומנטי, הייתי מודעת אמנם לעובדה שהוא חיבב אותי מאוד, אבל היינו ואנחנו עדיין ידידים טובים מאוד". הוא המשיך: "גברת אסקין, לפי דעתך הכנה והנייטרלית, מהי דעתו של הנאשם על המושג הזה שנקרא אהבה?" היא ענתה בהחלטיות: "מכבד את המושג. הייתי אומרת שהנסיך הקטן מאוהב באהבה, היית צריך לראות כמה מהשירים שהוא כתב". הוא הביט לפתע בחבר המושבעים ואמר: "שמעתם את זה? הנאשם מאוהב באהבה! אבל משום מה במשך עשרים ושלוש שנים הוא פשוט לא מצא את אותה אהבה שהוא מאוהב בה כדברי גברת אסקין…" גברת אסקין קמה ממקומה וקראה: "הוא ניסה למצוא אותה, היא כל הזמן התחמקה לו! אם מישהו פה אשם זו רק האהבה האמיתית !!!" היא הצביעה לעברה, היא המשיכה לשבת בלי לזוז, וגברת אסקין המשיכה בכל הכוח: "אני עקבתי אחרי המשפט מהמטוס, אני מוחה על מה שנעשה פה ומציעה פשרה! ואני גם מציעה להקים מלונות פאר לחתולי רחוב, אבל זה כבר לא שייך… בכל אופן אני לוקחת פיקוד!"