משפט המאה – חלק ג.

עורך דיני החל: "גברת לב-רון אני אגש ישר לעניין", הוא הביט אל חבר המושבעים והמשיך: "גברת לב-רון את חושבת שמרשי אשם?" היא הזיזה את תלתליה השחורים ואמרה: "לא, הוא לא אשם, רק אני יודעת מה הוא הרגיש כשנפרדתי ממנו, הוא היה בטוח שאני האהבה האמיתית שלו, גם אני הייתי בטוחה בכך, אבל המרחק…" ואז נפתחה הדלת הראשית לרווחה ואל האולם התפרץ אדם שנשא בידיו מקלט טלוויזיה נייד, הוא ממש רץ וכמעט מעד ונפל לפני דוכן העדים. הוא התנשף וניסה להחזיר את נשימתו הסדירה, את מקלט הטלוויזיה הוא הניח לפני השופט ולאחר שנרגע אמר: "כבודו, אני מצטער על ההפרעה אבל זה מקרה חירום, בכיכר הראשית של העיר מתנהלת הוצאה להורג, ורק רצינו את ההכרעה הסופית של שופט מוסמך כמוך" אלפרד שאל: "דרך מסך הטלוויזיה? מי מוצא להורג?" האדם ענה: "כן כבודו, דרך המסך, רק תגיד כן. זה מר אף שמוצא להורג, למעשה אנחנו מוציאים רק את האף שלו להורג…" אלפרד הנהן לאות התנצלות לקבל בבית המשפט, וסידר את האנטנה של הטלוויזיה כדי לשפר את איכות הקליטה, הוא שאל: "במה מר אף מואשם?" האדם ענה במהירות: "הוא היה נודניק לא נורמאלי, והוא גם יצא עם הבחורה הכי דוחה בעולם", בוא נגמור עם זה מהר" אלפרד מיהר לומר: "טוב, בסדר, אני אומר כן." נשמעה ירייה, נלקחה טלוויזיה, נסגרה הדלת בטריקה והמשפט המשיך. "המרחק… לפני ההפרעה שלנו הזכרת את המרחק, זאת אומרת גברת לב-רון שאם הייתם גרים קצת יותר קרוב אז היית נשארת ביחד עם מרשי הקטן, אני מבין נכון?" הוא חיכה לתשובתה והיא לא איחרה לבוא: "כן, הייתי נשארת איתו ולא היינו נפרדים" היא הרכינה את ראשה, מחתה דמעה והחלה לזמזמם את `האם את בודדה הלילה?` אלפרד השופט מיהר להרגיע אותה, הוא ליטף את תלתליה השחורים, תחילה ליטוף אבהי אך לאחר מכן נראה היה שהוא מחליק את ידו אל עורפה, ואז בבת אחת מתוך האוויר הופיעה מלאכית לבנה עם הרבה צמות, והפנתה אצבע מאשימה לעבר אלפרד: "שלא תחשוב על זה אפילו, חלאה!", "כבודו… כבוד השופט?… אתה שומע אותי?…" השמש ניסה להעיר את השופט מתרדמתו והוא חזר למציאות בנחיתה כואבת: "מה? מה קרה? אה כן! אנחנו באמצע המשפט, סליחה שחלמתי, בבקשה להמשיך, כולם להמשיך!" והמשפט המשיך.