משפט המאה – חלק א.
בס\"ד
אולם בית המשפט מלא. השופט נכנס, שמש בית המשפט מודיע בקולי קולות: \"כבוד השופט הנערץ מר אלפרד היצ`קוק. נא לקום!\" כולם קמים ונותנים את הכבוד הראוי. אלפרד השופט מתיישב, פנייה לצד ימין ופנייה לצד שמאל, והמשפט של המאה יוצא לדרך: \"תיק מספר 101098, האהבה האמיתית נגד הנסיך הקטן\" הוא מביט אל עבר שני עורכי הדין של שני הצדדים והסנטר הכפול שלו מתנדנד, הוא ממשיך: \"כולם נמצאים?\" עורך הדין שלי עונה ראשון: \"כן כבודו, מרשי הנסיך הקטן נמצא, וכך גם כל מערך ההגנה שלנו, מרשי זכאי ואנחנו נוכיח את זה הלילה!!!\" אלפרד השופט מהנהן וממלמל: \"טוב, בוא לא נקדים את המאוחר…\". ואז פותח את פיו עורך דינה של האהבה האמיתית, והיא יושבת שם מכוסה מכף רגל ועד ראש, מזכירה קצת את הנשים המוסלמיות, רעלה עדינה מתחרה מסתירה את פניה, והיא שותקת ומקשיבה. עורך דינה כאמור מדבר: \"כן כבוד השופט, גם התביעה נמצאת, מרשתי האהבה האמיתית בכבודה ובעצמה, התביעה תוכיח מעל לכל ספק שהנסיך הקטן לא ראה את המציאות סביבו ולא מצא את מרשתי במשך עשרים ושלוש השנים האחרונות! אנחנו מוכנים להתחיל\". אלפרד השופט מסמן לקלדנית של בית המשפט להיות מוכנה, היא דומה באופן מפתיע למרלין מונרו. אני מביט לעבר חבר המושבעים, הם יושבים מסודרים בשתי שורות, לרגע נדמה לי שלכולם יש את אותן פנים, אותן פנים שרדפו אותי בחלומות במשך החודש האחרון, הפנים של \"בגוי\" המפלצת האגדית שסבתא הייתה נוהגת לספר לי את הסיפורים עליה. לפתע נשמעת חריקה של דלת ואל דוכן השופטים מתקרבים שני חתולים, אחד שחור ואחד לבן, הם מתיישבים בניחותא משני צדדיו של אלפרד, הוא מלטף אותם ואומר: \"ובכן, כמו בכל משפט, זכות הפתיחה ניתנת לתביעה, בבקשה\". עורך דינה של האהבה האמיתית קם על רגליו, הוא לבוש בחליפה יקרה, נראה נוצץ ורשמי. אני מגניב מבט לעבר האהבה האמיתית והיא פשוט לא נראית מוכרת, אני מנסה לאתר את תווי פניה מתחת לכל הבד, ולא מצליח. עורך דינה מתחיל בנאומו: \"ממה אפשר להתחיל בסיפור כואב כזה? 23 שנה היא רודפת אחריו והוא מסרב למצוא אותה, מסרב לזהות אותה, רוצה אותה יותר מכל דבר אחר, אבל העניינים תמיד מתגלגלים אחרת, הא?…\" הוא מביט בי ומגחך לעצמו, הוא לוגם מכוס המים שעל שולחנו ומכריז: \"התביעה מזמינה אל דוכן העדים את העדה הראשונה שלנו: גברת אינדירה!\" אל האולם נכנסת בחורה הודית לבושה בסארי עשוי זהב טהור, על כתפייה היא עונדת דרגות קצונה, היא מתקרבת אל הדוכן ומתיישבת על הכיסא. החתול השחור לוחש לחתול הלבן: \"זו האחרונה של הנסיך… שלושה חודשים, לא יום נוסף…\". אלפרד השופט פונה אל גברת אינדירה: \"גברתי, אני מעריך את העובדה שהצלחת להגיע, אני מקווה שנסיים כמה שיותר מוקדם כדי שנוכל לשחרר אותך לדרכך\" הוא הורה באצבעו כלפי עורך דינה של האהבה האמיתית ואמר: \"אתה יכול להתחיל\". והוא אכן החל: \"גברת אינדירה, את מכירה את הנאשם, נכון?\" היא לא הסירה את משקפיה ובפנים קפואות ענתה: \"כן, יצאנו שלושה חודשים\". והוא המשיך: \"ובמהלך שלושת החודשים שהייתם ביחד אפשר לומר שהתקרבתם מאוד, נכון?\" היא הביטה בי לפתע, נראה היה שמחשבותיה נודדות, הוא היה צריך לקרוא לה שנית כדי להעיר את תשומת לבה: \"גברת אינדירה?…\" היא חזרה למציאות בנחיתה רכה, הגניבה לעברי חיוך מסתורי ואמרה: \"מה הייתה השאלה?\"
תגובות (0)