משמעות

היה היה אדם שחיפש משמעות.

בהתחלה חיפש אותה בספרים. הוא עבר על כל ספרי הפילוסופיה שהצליח להשיג, מאפלטון ועד דקארט. הוא למד, והחכים המון. אבל לצערו, לא מצא את אשר חיפש. הוא לא מצא משמעות.

לאחר מכן, חיפש אותה בהתבוננות על הטבע. הוא יצא לימים, שדות רחבים, להרים גבוהים, ליערות עצומים בגודלם. התבונן בצמחים מפוארים ומפוארים פחות, בעלי חיים מעניינים ומעניינים פחות, סלעים, במים. הוא למד רבות על חוקי הטבע. הוא הבין את העולם בצורה טובה יותר. אבל לצערו, לא מצא את אשר חיפש. הוא לא מצא משמעות.

הוא החל להתייאש כבר מהחיפושים, והחליט לחיות את חייו ללא משמעות. והוא אכן עשה זאת. הוא מצא אישה, הם גידלו ילדיו שלושה ילדים. החיפושים אחרי המשמעות היו כבר מאחוריו. היו ימים שכמעט שכח מהם. אבל תמיד היה נזכר בסוף. שכן, הוא לא באמת הצליח למצות את חייו בלי למצוא משמעות.

אחרי חמש שנים מהולדת הילד השלישי, הוא לא יכל יותר. הוא היה חייב לעשות משהו. הוא ידע שזה מעשה מאוד לא אחראי ומאוד לא בסדר, אבל הוא הרגיש שהוא חייב את זה לעצמו.
הוא החליט לברוח מהבית.

לאן? גם הוא לא ידע בהתחלה. הוא החליט ללכת לאן שרגליו ישאו אותו, פחות או יותר.
הוא ארז צידה לדרך ולקח כסף ויצא לדרך.
הוא הלך, שעות על גבי שעות, ימים על גבי ימים. הוא עבר על פני מאות אנשים, בתים, ערים. הוא לא ידע לאן הוא הולך, אבל משהו בתוכו אמר לו שבסוף הוא יגיע למקום אליו הוא צריך להגיע.

והוא אכן הגיע.
כבר עשרים ימים עברו מאז יצא מביתו, ולפתע במסעו נגלתה לעברו בקתה משונה. הבקתה הייתה רעועה ונראתה ישנה למדי. היו לה על הבקתה היה שלט עם הכיתוב "משמעות".
הוא דפק על הדלת.

אף אחד לא פתח לו.
הוא דפק שוב.
עדיין אף אחד לא פתח לו.
הוא ניסה לפתוח את הדלת בעצמו.
להפתעתו, הדלת לא הייתה נעולה.
הוא נכנס פנימה.

מה שהיה בתוך הבקתה מאוד הפתיע אותו. כי למעשה,
לא היה שם כלום.

לא היה שם איש, או זכר לדיירים, שמתגוררים כאן כעת או התגוררו כאן בעבר;
כל מה שהיה שם, זה רצפה, תקרה, וקירות.
ככה לפחות היה נראה במבט ראשון.
לאחר כמה דקות בהן הסתובב על מנת לוודא שאכן אין כאן כלום, לפתע שם לב למשהו.
היה כיתוב על הקיר.

לקח לו זמן להבחין בכיתוב מכיוון שהוא היה מאוד קטן. כמו כן, מכיוון שהכיתוב היה כה קטן היה לו קשה בהתחלה לקרוא אותו. אבל הוא הצליח בסוף.
מה שהיה כתוב על הקיר היה "תסתכלו סביב. זאת המשמעות הזאת שחיפשתם".

הוא חשב על זה רגע. ואז עוד רגע. ולפתע הוא הבין. הוא הבין שהחדר הריק הזה, שאין בו כלום, בעצם מייצג את זה שאין משמעות, שהיא ריקה מתוכן. אבל דבר אחד עוד נותר לו לא ברור.
אם אכן המצב כזה,
ואין לו אפילו משמעות להיאחז בה,
בחיים הנוראים האלו,
אז מה בכלל הטעם לחיות?

לפתע נשמע בום חזק והבקתה התפוצצה והאיש יחד איתה, בלי להשאיר שום סימן. כאילו מעולם לא התקיימו.
ואולי היה כך הדבר.