משוך בחבל
"יפה לך שיער ארוך", אמרת בעיניים אדומות.
כולך רעדת, הסינר הכחול שלך היה מכוסה זיעה כולו.
ואני התחלתי לגמגם לך התנצלות.
החזקת לי את היד ומשכת אותי ככה שנשענתי על המיטה, קרובה לשפתיים שלך.
לחשת לי בקול ארסי ושקט "אם הייתי יכולה להרביץ לך הייתי עושה את זה".
נבהלתי, "עשיתי משהו לא בסדר?!"
ראיתי אותך, עשית מאמץ אדיר להזדקף במיטה ואז אמרת לי "החיים שלי צריכים להשזר בתוך שלך, לא להתחלף בשלך".
"את כל כך חכמה ילדה יפה שלי.
תמיד היית עושה איתי איזה החלפת תפקידים מטומטמת ואני לא מצליחה להתרגל.
המחלקה הזו, המחלה הזו, את חזקה, חלשה".
"אמא תפסיקי! אם הסכמת לי בגיל 16 לעשות קעקוע של בובספוג, את מסוגלת להתמודד עם סרטן!
ומחר תביאי לפה את הצמה שלי, אני רוצה לתלות אותה מהתקרה.
ארוכה כל כך ועבה כל כך,
כמו משוך בחבל.
היא הכניסה אותי לפה והיא תמשוך אותי מפה…"
תגובות (0)