משהו קטן/מחשבות שלי עליך
החזקתי את העיפרון, חושבת מה לכתוב.
מאז שהתחלנו לדבר הכל נהייה מסובך יותר ויותר. אני כבר פחות ממוקדת ויותר מרחפת- ולא, זה עדיין לא רמז לרגש נסתר שרוצה להתגלות.
אני חושבת שאני פשוט מרגישה הרבה יותר שמחה עכשיו, כאילו קמתי לתחייה אחרי כל כך הרבה זמן.
אני לא באה בקשר עם אנשים בדרך כלל, חוץ מהרגילים, כמובן. בכל פעם שאתה מתקשר אני מתחילה לחשוש, מתלבטת אם לענות או לא לענות. אני עונה כמובן, אך זה לא מונע מלבי מלפעום בחוזקה.
היא אומרת שחרדת האנשים שלי הולכת ופוחתת, ושואלת אותי מה אני עושה כדי לגרום לכך.
אני לא עונה כלום כמובן. אני מתביישת להגיד לה שזה בגלל אינטראקציה חדשה שגיליתי.
עד כה דבר לא מנע ממני להפסיק להרגיש את מה שאני מרגישה, אך אני חוששת שאם הזמן גם זה יחלוף, כמו הפעם האחרונה, ואני רק אחזור לנקודת התחלה הבודדה שלי.
לפעמים אני חושבת להפסיק, להרפות כדי שלא אפגע בטעות בסוף, למרות שאנחנו בכל לא בקשר כזה ושאני חושבת שמגיעה לך מישהי יותר טובה ממני, אבל אני לא מצליחה.
שוב ושוב אני משחזרת בזיכרוני את החיוך שלך. כל כך טהור ואמיתי.
עלתה בי מחשבה שיכול להיות שחייכת באותו יום כי גילית שהייתי קצת בדיכאון שבגלל מה שקרה, ובסך הכל ניסית לגרום לי להרגיש יותר טוב.
אני לא יודעת בדיוק, אבל ככה או ככה זה עבד.
תגובות (3)
וואו.
אני שונת להגיב וואו אבל וואו.
את פשוט לא מסוגלת להבין שבטעות גרמת לי לקרוא על עצמי.
את כותבת מדהימה, באמת, אל תפסיקי לעולם. את אחת הכותבות האהובות עלי כאן. תמיד היית, תמיד תהי.
אני מסכימה עם התגובה שמעלי,
את כותבת מדהימה והקטע כל כך טהור ואמיתי, ניכר שכתבת אותו ישר מהלב.
ותכניסי לך לראש, אין איש שאת אינה שוות ערך לו, ואפילו עולה בכמה מידות על אנשים בני זמנינו. היכולת לאמפתיה וסבלנות, הן שגורמות לתואר אדם להיחשב כמשהו בעולם הזה. לא כסף ולא תארים אקדמיים, ומשניהם יש לך בשפע.
לילה טוב ♥
התחברתי לזה מהמקום שלי, והוא נורא מוזר אבל זה לא משנה.
זה לא היה קטע מתוחכם או עמוק או מסובך או שמסובב אותך על האצבע הקטנה, אבל הוא היה כנה והוא היה פשוט מדהים.
אין לי מה לומר יותר. חוץ מזה שהביטוי:"חרדת אנשים". קצת צרם לי, אולי כי אני מכירה את זה…אולי כי זה לא רפואי…אולי כי זה לא מצלצל טוב, אולי זה שולי לחלוטין.
פשוט מדהים.