משהו גדול

אני מסתכלת סביבי, וידי רועדות מרוב עצבנות.
אני לא יכולה ממש לתאר לכם את האנשים הנמצאים סביבי בנפרד, אך יש מילה שתתאר את כולם טוב מאוד, והיא, צרות.
אך זה לא מה שגורם לי להיות עצבנית, לא, העובדה שרוב מנהיגי העולם התחתון נמצאים סביבי ברגעים אלו, לא ממש מפריע לי, אבל מה שכן, זה העובדה שהם כולם מרימים את מבטיהם אליי, מחכים שאחליט מה הצעד הבא.
אתם מבינים, חבורה של פושעים מחכים להחלטה של ילדה טובה, ילדה שמעולם לא חצתה את הכביש אלא במעבר חצייה, ושמעולם לא הייתה לה אפילו הערה אחת בתיק האישי.
הבטתי סביבי ובחנתי כל אחד מהם, חישבתי את הסכנה בעובדה שאני בכלל פה, ומה הצעד הבא שלי.
אף אחד שמכיר אותי בחיים הרגילים שלי, לא היה חושב אפילו לרגע שאני יכולה לעמוד בראש ארגון הזה, ואני מניחה שבשל כך, אני מושלמת לתפקיד הזה.
איש לא יחשוד, לעזאזל, אפילו אם יעלו על העובדה כי האנשים הללו הם בעצם חלק מארגון גדול יותר, נרחב ומאוחד יותר, אין סיכוי שאיש ישקול ולו לרגע, שאני עומדת בראשו.
"אז מה את אומרת?" שואל אחד מהם בעודו מוציא סיגריה ומצית.
"אני אומרת, שאסור לעשן פה." אמרתי, למרות שהמקום הזה לא שלי, ועדיין לא הסכמתי לתפקיד.
אך הם יודעים, הם יודעים כי בעצם אמירת המשפט הקודם, נתתי את הסכמתי.
"אז, בוס," אחד מהם אומר, מותח את המילה ככל הניתן."מה הצעד הבא שלנו?"
אני רואה את החיוכים שלהם, ואני יודעת שנפלתי אל תוך בור ללא תחתית.
"הצעד הבא." אני אומרת, ממלמלת, הולכת סביב השולחן, וחושבת על הכל חוץ מעובדה שזה הולך להתפוצץ לי בפנים.
"הצעד הבא, הוא לעשות משהו גדול." אני אומרת כאשר חיוך על פניי, ואני אולי לא יודעת זאת, אך הוא העתק מוחלט של חיוכם.
"לעשות משהו, רע, וגדול, וגאוני." אני ממשיכה את המחשבה שלי, לא ממש בטוחה מה זה יהיה, אך זה לא חשוב כרגע.
"משהו שיגרום להם לזכור אותנו."