משא כבד

קרני השמש האירו בעליזות את הכפר.
מליסה נערה, התנערה והעיפה חציר לכל עבר. ברנדון ליטף אותה ברכות כשחיוך על פניו.
החיוך נמחק לשנייה, הוא חשב על ג'ני סוסתו, שנעלמה. גוש עמד בגרונו ודמעות עלו בעיניו.
לאחר שמליסה סיימה להתנער, מייקל הוביל אותה אל האבוס.
מייקל וברנדון עמדו על הכביש קצרי רוח וחיכו להסעה, מדי שבוע היו יוצאים הנערים הגדולים במשפחה לעיר, שם הם עורכים את קניותיהם. באחת הפעמים כשפסעו בשוק ההומה ג'ני התחילה להשתגע ואז ברחה ונעלמה.
משהו הפסיק את מחשבותיו של ברנדון;
על שולי הכביש נעצרה עגלה חבוטה בצבע אפור ונקישות הפרסות של הסוס שהיה רתום לעגלה לא פסקו, הוא היה מותש, נראה כאילו היה לו כבד לסחוב את מה שהיה בתוך העגלה.
אבל למרות זאת עמד שם יפה תואר, רעמתו הזהובה עמדה מתנופפת באוויר.
מהעגלה יצא איש חמור סבר, היה לו קעקוע בידו הימנית, הוא נעל נעלי בוקרים רחבות, לבש חולצת טריקו קצרה ומכנסי ג'ינס צמודים. למותניו נכרכה חגורה שהייתה דומה לחגורה מהמערבונים שהם נהגו לראות. מהחגורה יצא מין כיס שמתוכו בצבצה קת של אקדח.
האיש נעץ בהם את עיניו בחדות, "איפה אחוזת הרינגטון?" סינן.
"עוד..קי..קילומטר ב..בערך" מלמלו חלושות.
האיש הסתובב לאחור והלך לעגלה בלי להגיד תודה.
העגלה התנודדה על הכביש, "דיו!" צרח האיש, והצליף בסוסו, העגלה הגבירה מהירות,
תוך כמה דקות היא נעלמה בערפל שבמורד ההר.
מייקל וברנדון הסתכלו אחד בשני דקות אחדות ולבסוף החליטו לוותר על הנסיעה לעיר והחלו לחזור הביתה.
"טראחחח" נשמע קול רועם וחבטה רמה.
"מה..מה זה?!" גמגם ברנדון בבהלה.
"אני לא..בטוח" מייקל ניסה לנחם אותו אבל פחד אפילו יותר.
הם התחילו לצעוד לעבר הקול המפחיד, שנשמע שוב, הפעם חזק יותר.
לא הרחק משם עמד האיש "לעזא.." מלמל לעצמו ובכעס רב בעט בעגלה אשר איימה להתפרק.
שוב נשמע הקול והפעם נשמעה התרסקות וקול פיצוח.
האיש הלך להביא עצים להסקת המדורה והשאיר את העגלה לבדה.
ברנדון ומייקל פסעו בצעדים מדודים.
הם הביטו על העגלה ונחרדו לגלות שם גופות של סוסים, אחדים מהם גנחו ומתו לנגד עיניהם. בתוך ערימת האוכפים חששו למצוא אוכף מוכר.