מראות
נכנסתי לשם. המוכרת שאלה אותי "מה אתה רוצה לקנות?". לדעתי, זאת שאלה מאוד טיפשית מפני שהיא מוכרת בחנות מראות. עניתי בכל זאת. אמרתי "אני צריך מראה שהיא גם חבר. מראה כזאתי מזכוכית איכותית שלא תישבר כשהיא נופלת. חשוב שהיא תהייה בצורה של גבר גבוהה. בערך כמוני. המוכרת הנחמדה הראתה לי את המראה המושלמת. מחיר סביר, איכות טובה, יאללה. קניתי.
הכנסתי אותו הביתה, הוצאתי אותו מהעטיפות ויאללה , החוצה. הוא נראה ממש טוב. הוא אומר תמיד את הדברים הנכונים, ממש מראה למופת. הוא גם זז כמוני ויש לו טעם באוכל בדיוק כמוני. הוא היה החבר הכי טוב שלי. עשינו הכול ביחד, טוב, לא חוכמה, הוא אוהב בדיוק את מה שאני אוהב…
יום אחד נכנס פורץ הביתה. נכנס ויצא אחרי שנייה. ירדתי למטה, הדלקתי את האור ואני רואה אותו. המראה שלי! החבר הכי טוב שלי! הפורץ שבר אותו!
הייתי כל כך עצבני שהחבר הכי טוב שלי נהרס, שנכנסתי לחנות המראות ושברתי את כולם. נכון, היו כמה מראות שניסו לברוח, אבל אני שברתי גם אותם. ואז, במעין רגע קטן של צלילות, אני הבנתי ששברתי את כל מי שיכל להיות חבר שלי.
שכבתי שם, באמצע חנות המראות, חושב בראש שלעולם לא יהיה לי יותר חבר מושלם. ושאולי בעצם הייתי לבד כל הזמן….
תגובות (6)
אהבתי מאד את הרעיון! להציג מראה בתור חבר, יש בזה עומק!
הפאנץ' ליין בסוף גם מעיד על זה ומאד נהניתי לקרוא!
יש לך רעיונות מאד מקוריים לסיפורים והכתיבה שלך טובה מאוד!
אשמח לקרוא עוד סיפורים שלך!! =))
וואו !
זה פשוט עמוק !
הכתיבה שלך פשוט מדהימה !
מדהים. נ ק ו ד ה
ואוו זה ממש עמוק …
את כותב מושלם !
אתה*
וואו יש לך כתיבה פשוט מושלמת.
אני לא מפסיקה להתפעם ממך.