מראה מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?
"מראה מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?" היא שואלת בלחש בעודה רכונה מעל המראה, בקול שבור וצרוד מימים של שתיקה. דמעה קטנה חומקת מבעד לסכר שהיא התאמצה כל כך לבנות, נתלת על ריסייה ונוצצת כמו פנינה זעירה. היא מנערת את ראשה במרץ וחוזרת לבהות במראה, כמחפשת על דבר מה שלא נמצא.
ואולי הוא דווקא כן נמצא – רק מסתתר מאחורי שכבות ומסכות רבות מספור. כי פעם, לפני זמן רב, עינייה החומות, העמומות וחסרות הרגש זהרו מאושר ושמחת חיים. שערה הכהה, השמנוני ומלא הקשרים היה נעים ורך, וגלש כמפל על גבה. השפתיים הפצועות, מלאות סימני הנשיכה והמריטה, עדיין שמרו לעצמן משהו מיופיין הקודם. ועצמות הלחיים הגבוהות, שבעבר הדגישו את הסומק העדין שצבע את לחייה באופן תמידי, חידדו כעת את אותן הלחיים שהפכו לשקועות וחיוורות, ואת עינייה האדומות והנפוחות מבכי.
היא פותחת את פיה פעם נוספת, וקולה הסדוק והמרוסק ממלא את החדר, עוטף אותה בתוכו.
"מראה מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?"
תגובות (4)
וואו מדהים
אהבתי מאוד את התיאורים. ובעצם היא היתה הכי יפה בעיר והיא עדיין
וואו
תיאורים מהממים! הלוואי שאני הייתי מתארת ככה….קיצר, מושלם.
believeinyourself – תודה רבה, התגובה מאוד שימחה אותי :)
רק שזאת לא הייתה הכוונה שלי. המשפט הוא אמירה אירונית, שאותה הנערה אומרת מתוך מחשבה שהמשפט הוא בדיוק הדבר ההפוך ממנה. בדרך כלל אני מעדיפה לא להסביר את הסיפורים שלי, פשוט הפעם היה לי חשוב שתביני (אם את/ה בן אז סליחה) את הכוונה שהייתה לי כשכתבתי את הטקסט הזה.
A. K. Koren – תודה רבה :)
once upon a time – גם תודה רבה, התגובה מאוד שימחה אותי :)