מקצה הסלע

יש מעבר נסתר בין ההרים,
הוא ישאיר אותי מוגנת מפני אויבים,
אם רק המשיך להסתתר,
התקדם צעד צעד בכל פעם,
בחכמה, לא בפזיזות,
הסתיר את כנפיי תחת מעילי,
אחכה בשקט לזמן המתאים.
יושבת בפינה, מחכה ומחכה,
ופתאום אני נמצאת על הקצה,
מתלבטת בין חזרה לנפילה.
הם מצאו אותי ועכשיו אני לבד,
בלי הרבה ברירות או אפשרויות,
אם רק הייתי נשארת שם,
אולי הייתי יכולה להציל את עצמי,
אם הייתי יכולה לחזור אחורה,
אולי לא הייתי עושה בחירה שגויה.
מתקרבת עוד קצת אל הקצה,
הם עוד קצת סוגרים עליי,
עוצמת את עיני, מנסה להישאר שלווה,
נופלת קדימה, פורסת לאט את כנפיי.
הנפילה כמו נצח ממושך ללא סוף,
מחשבותיי כבר אבדו מזמן,
כאילו נשארו להם שם על קצה הסלע,
הגעתי למטה, שלמה ללא פצעים,
אך עדיין צריכה להמשיך ולברוח,
אני יודעת שהם באים.