מקום טוב יותר

סמנתה התהלה בשלג הקר , מנסה למצוא מוצא . רגלייה התהלכו בכבדות וניסו ללכת צעדים גדולים , אך שקעו בתוך השלג האין סופי. ליבה קפא, והדמעות כבר עזלו. פתאום סמנתה ראתה עץ בודד המונח בתוך שלג עמוק וקר. ניסתה סמנתה לשבת ולנוח על השלג , אח תנועת ההליכה כבר נקבעה כקבוע בגופה. התמוטטה סמנתה לייד העץ ללא מילים . היא הניפה את ידה על העץ וניסתה לקום, אח לא היה לה למה לקום,עולמה היה טפל ורע, היא ראתה רק שחור בעינייה, למרות שהשלג היה כה לבן קר וחלק, בעיניי סמנטה היה זה אפר שחור ומחניק. חברה הטוב של סמנתה, היה הכלב לאונד שניסה לעזור לה לעבור את הרוע שנגרם לה. ליקק לאונד את פנייה של סמנתה בלשונו הקרה ומחוספסת, שפעם הייתה חלקה ונעימה ,וניסה לגרום לה להמשיך בדרכה . ליטפה סמנתה את שיערותיו של לאנוד שסמרו מהקור המקפיא, שפעם היו נעימות ומרגיעות. התרוממה סמנתה בקושי רב וניסתה לשתות את השלג כי חשבה שישמש לה לשתייה, אך השלג נשאר קפוא בידייה ולא חומם . גופה הצנום המשיך במשא הכואב עד שנפלה על ברייכה." לאונד, היה לנו מקום טוב יותר" היא אמרה בכאב ונשכבה על השלג , ולאונד נשכב אחרייה ועצם את עיניו , לעד. לקחה סמנתה חתיכה משמלתה וקברה את לאונד בקושי רב כי ידייה כבר נהיו רק עצמות ואור, ללא כל כוח. סמנתה הרימה את שערה הג'ינג'י והניחה את שיערה על הדלג ומייד לאחר מכן גם את ראשה. לאט לאט נמשיה כוסו בשלג המחניק. הפה האדום שלה נקבע כסגור , עינייה הכחולות והגדולות נסגרו והשלג התאסף בריסייה. לא שיקרה סמנתה שאמרה שיגיעו למקום טוב יותר. פתאום לא היה שחור, פתאום לא היה קור, פתאום היה מקום טוב יותר.