מקוטעים

1.
'קפטן, אנחנו מוכנים לקרב!'

קולו הדהד בתוך ראשי, אני יכול להישבע ששמעתי את המשפט הזה יותר מפעם אחת, במובן מסוים.
הנהנתי לעברו והוריתי להם לעשות כמו באימון, רק שעכשיו הם יודעים שזו המלחמה האמתית. המלחמה שבה כולם רוצים לנצח ולשוב לקרוביהם.

2.
הוא ישב על כיסאו, מרותק למראה הכוכב שהתפוצץ מול עיניו. תחת רגליו שקע חתולו, אוֹרִיגרַגאָזֵר על שם אביו המנוח. סוף סוף נקם נקמתו, הביא עליהם את העוול שהגיע להם.
חתולו יילל במקומו.
"שקט, אוֹרִיגרַגאָזֵר! אינך רואה כי אני מנסה ליהנות מהנוף?" צחק. "סוף סוף בני התמותה העלובים הללו קיבלו את רצונם."

3.
עיניו היו עצובות, היא יכולה לראות זאת. עורו היה דק ושקוף, נדמה כי התחולה בו סערה. היא ראתה את בטנו מתקמרת מתוך בגדיו השקופים וכעת לא נראה כל כך מאיים. כשפקח את עיניו היו הן קרועות לרווחה מבעד לעור הדק שאמור היה לכסות אותן, הוא החוויר למראה.
"גלִינדָה?" לחש.
היא הנהנה והניחה את כף ידה האטומה על שלו ברוך. ברור שלא הבין את מצבו והחיידק שדבק בו לאורך כל הדרך.
"אתה עומד למות, ת'או, אבל אל תחשוש. המוות לא כואב. אתה רק תרגיש את היד המלטפת על גבך, נוקשת את שיניה בחוזקה ומרפקיה יתפסו את גרונך בחוזקה. זה לא יכאב כלל וכלל, רק אחרי מותך זה יכאב, המוות שהותרת מאחורייך לאהובייך, היגון והצער. הכאב הבלתי פוסק לא ינוס ממך, ת'או, אבל אז תהיה בטוח. תהיה בטוח, שאתה מת."