מפלצת

היא ניצבה באמצע הרוח – זקופה, גאה ויותר מכל בודדה. היא לא ידעה להצביע על הנקודה בזמן, בה הכל החל להשתבש. אך, היא יודעת עכשיו שהרוח הזו – היא איננה טובה. היא רק שורקת, סוחפת, מיללת… לא, הרוח הזאת לא בשבילה.
ובכן, זה מאוחר מידי.
הרוח הזאת נשאה איתה כל חלקה טובה מקרבה, נשאה הרחק הרחק.
אין כבר דרך חזרה.
בתחילה, היא הייתה מלטפת, חמימה… איך היא לא ראתה את השמים מתקדרים? את הסערה המתקרבת?
וזהו, אין לה לאן ללכת, למי לפנות. כולם אבדו, נטשו, נפגעו… יש לה רק את הרוח הזאת שדוקרת בבשרה וצובטת את לחייה. היא השתוקקה למגע השמש, ממנה היא הקפידה לשמור מרחק כל כך הרבה זמן. אבל את השמש הסתירו שמיי העננה. עננים כבדים, נמוכים וקודרים. מפלצות אפורות שמשייטות בשמיים. והיא הייתה המפלצת הנוראה מכולם. היא הביטה בידייה, הידיים שחטאו. מה היא עשתה? היא הניחה לרוח האספסוף לשלוט בה, לרוח הבורות, לרוח השטן…
טיפשה, את טיפשה. מפלצת, רוצחת, אכזרית, נטולת צלם אנוש.
הלילה החל לרדת, שמיי האור כבר לא יופיעו היום, מחר או אי פעם.
רק המפלצת ניצבה באמצע הרוח, בעלטה ויותר מכול בודדה.
נוסו על נפשכם, היא שיגרה לעלטה, המפלצת מגיעה אליכם.