מעשיה ששלח אלי אהרל'ה חברי מהמעון באימייל.

הסיפור מפרי עטו של הסופר המנוח 'פרץ דווקא' מובא כאן באדיבות הירחון לספרות "שקת" והתפרסם ערב פסח הבא עלינו לטובה תשע"ג. לכתבינו נודע באמצאות שיחת טלפון עם אשת המחבר ז"ל, שלמרות שהסיפור הוא דמיוני היא זיהתה את עצמה והודתה למחבר על שהזכיר אותה בסיפור בעדינות כה מופלגת שלא אפיינה אותו בחייו.

מעשיה ששלח אלי אהרל'ה חברי מהמעון באימייל.

אקדמה
לא הייתי מביא בפניכם את הסיפור אלמלא היה גדוש בחכמה שתועלתה רבה, בבחינת "מין הפרט אל הכלל" או כפי שמתכנה בלע"ז "אינדוקציה". אמנם המקרה המסופר חל על זוג ישראלי אחד ולכן ביסוסו הסטטיסטי לקוי משהוא אבל לא נרשה שזוטות שהן כביכול מדעיות ימנעו מאתנו רווח והצלה.
אין צורך בידע מוקדם אבל הקורא החפץ בהבנה והנאה שלמה יטיב לעשות אם יקרא את הספרון:
Introduction to Algorithms by Thomas H. Cormen, Charles E. Leiserson, Ronald L. Rivest and Clifford Stein
הקורא מתבקש בהגיעו להפניה להערה, לדלג ולקרוא את ההערה עד סיומה ולחזור לגוף הסיפור.
והנה המעשיה ככתבה וכלשונה.

                                          "יעטו הולך לישון"

כשבא יעטו בבריתו של אברהם אבינו, שאל המוהל  "ויקרא שמו בישראל?" וענה אביו מולידו "יעקב". ומדוע הוא מתכנה על דרך החיבה יעטו? או! כשהחל יעטו שלנו להגות מלים, וכדרכם של דרדקין, עלה לו הדבר, פה ושם, בקושי והגיית האות "ק" כשאחריה משתרכת "ב" נשמעה כ-"טו" חלומה.
בגיל שנתים כבר ידע לענות על השאלה "איך קוראים לך?" והיה עונה מעשה בן חיל "יעטו".
ואשר ליתר שם הסיפור, "הולך לישון", מה יש לספר על הליכה לקראת שינה? הרי אדם סביר מתכונן לשנתו בקיצור נמרץ, מצחצח את שיניו, מתפשט את בגדיו ולובש פיג'מתו והנה הוא כבר מתכסה בשמיכה ונרדם.
ובכן אין לנו אלא להסכים ששם הסיפור אינו מוצלח ומוטב היה שהיה נקרא "יעטו רוצה לישון".
וכאן משכבר הגענו לענינים שברצון עיסוקם, הרי שנפתחות בפנינו דלתות הבינה ואנו יכולים להפליג בקיצור עוד כהנה וכהנה.
ומעשה שהיה כך היה.
ערב אחד, יעטו שלנו כבר הספיק לבהות במסך מחשבו כמה שעות והתשישות גברה עליו.
נתן את קולו וקרא "טילי, אני עייף, מתי כבר הולכים לישון".
לא נדוש שוב בענין השמות ומאין הגיע לאשה חביבה זו השם טילי ורק נפרט בקיצור מובהק שאמנם עייפותו של יעטו  גברה, דבר שאינו מונע מבחינה לוגית את האפשרות שהיה עייף גם קודם לכן.
ובאמת יעטו עייף רוב ימות השנה וכבר שעה אחרי שהשכים וקם בשעה מאוחרת.
ומדוע אם כן הוא טורח וקולו נישא מחדר המחשב ועד לחדר האורחים, שם דולקת הטלוויזיה?
כי טילי אשתו לא יושבת אל נוכח המכשיר, אלא היא רכונה במובאה על בד לבן אליו היא תופרת עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים עשוים פיסות צבעונין [7].
ציור 1 – [8] Jackobean Applique

אין היא רוצה חלילה להפסיד את התוכנית "שרים עם גמדים" ומאידך אין להתבטל ולהזניח את התפירה ולו לרגע.
הפתרון אם כן ושוב בקיצור נמרץ, תפירה ליד השולחן במובאה ופתיחת הטלוויזיה בחדר האורחים.
כיוון שבשני חדרים שונים עסקינן, והמחבר גם שכח להזכיר שלזוג כבר יש נכדים,  טילי מגבירה את קולה של הקופסה בעדינות עד שגם השכנים שצופים גם הם בתוכנית, כיתר נוטשי ציפי ליבני הנוהים אחר לפיד, יכולים להחליש את הקול ולחסוך בצריכת החשמל.
ונחזור אל הרגע שבו עזבנו את יעטו שבו הכריז "מתי הולכים לישון?", ומדוע הטריח עצמו בהכרזה כה משמעותית?[1]
יעטו באמת רוצה לישון! ולא כפי שחשבתם.
אלה מאי, כל אימת שיעטו נרדם ושלא כמו כל גברין יהודאין, הרי שכל רחש קל מדיר את שנתו והוא מתקשה להירדם בשנית.
ומכאן שהוא חייב לכלכל את מעשיו ולא להשכים שון לפני שטילי תסיים את כל ההכנות ותכנס גם היא למיטה.
ושוב אם נפסע צעד לאחור וניתן מבט המכונה בפי הגויים "פרספקטיבה" אנו מגיעים לענין ההכללה שניתן להסיק מסיפורנו, שאם לא כן מה לנו לקצר ולספר סיפור זה?
הרי בהחלט יתכן שרק יעטו מתקשה להתמיד בשנתו או שמא רק טילי אשתו מאריכה בהכנות לשינה ויתר הנשים קופצות למיטתן כחרגול בעשב ובלי שהיות.
וגם לא יתכן שהמספר או אפילו יעטו, בכבודו ובעצמו, יחשבו בהכללה נפסדת שכזו שהרי הם אנשים נאורים מהשמאל ואין להם ולו שמץ של דעות קדומות.
נמהר ונחזור לטילי ויעטו מיודעינו. טילי ענתה בסופו של דבר "רק אסיים לראות את התוכנית" ולא יספה.
חכך יעטו בדעתו וחישב, "עד שענתה כבר עברה רבע שעה, עד שתגמור את שאר הסידורים תעבור לכל היותר עוד רבע שעה, אלך לישון בעוד חצי שעה" (תמיד נטה לקצר בהערכת זמנים דבר שגם הועיל לו בעבודתו עד שפוטר).
המשיך עוד לעבור מאתר לאתר במחשב ואחר כך התישב לבדו מול הטלוויזיה.
כיוון "ששרים עם גמדים" כבר הסתיים, ומשום שהוא חובב חיות מצולמות, נטל לעצמו חירות ולחץ על הספרה המוליכה את הטלויזיה לערוץ "הגיאוגרף הלאומי".
התוכנית ששודרה היתה "ד"ר ג'ק זוחל עם נחשים" שאומנם כבר שודרה כמה פעמים אבל אין כמו לראות פעם נוספת ולהווכח ששכחת את הרוב והרי לנו תוכנית חדשה שעוד לא ראינו.
כעבור כמה דקות קמה טילי ממקום תפירתה ונפנתה והלכה אל חדר האורחים. נעמדה בתווך בין המסך ליעטו הרובץ בכורסתו ורטנה "למה העברת ערוץ?!".
שוב אחזור ואומר שאין למחבר דעות קדומות והוא אינו רומז שנשים תמיד נעמדות בתווך ומסתירות משהוא. באותה מידה היינו יכולים לטעון שהגברים נועצים עיניים באחורי נשותיהם.
"התוכנית שלך כבר הסתיימה ואנחנו ממילא סוגרים והולכים לישון" ענה יעטו. אחרי עוד כמה חילופי דברים החליט להתחיל בסידורים אחרונים.
לבסוף הגיע למיטה. כיבה את האור ונשם לרווחה. הכר נשק ללחיו, הסדין הקריר ליטף את רגליו השעירות מתחת והשמיכה ממעל. השינה השתלטה עליו והוא נרדם.
לחלומו התגנבו סכו"מים שונים בעיקר מזלגות וגם הם מסיימים את יומם והולכים לישון ראש אל ראש במגירתם כתינוק זה המתכרבל בעריסתו.
אחר כך התעורר חלקית כאשר נסגרה דלת מדיח הכלים והוא הבין שטילי מוציאה את הכלים ומסדרת אותם. שוב נמנם והתעורר לשמע כפכפי הקרוקס ההולמים במדרגות בואכה אגף חדרי השינה והרחצה.
הוא ציפה לפתיחת דלת חדר הרחצה שאכן באה כעבור כמה שניות ושוב נימנם.
עכשיו כבר חלם שהוא נמצא בזחל"ם על ציר עכביש, חלום שיגרתי מהסוג שתמיד חוזר דווקא לקראת השחר. ולפתע יציאה של מרגמה, הלב ניתר והתעורר. טילי כבר משכה בקבקביה לכיוון המיטה. היציאה של המרגמה עוד הדהדה והוא הבין שזו טריקת דלת חדר הרחצה.
עכשיו כבר ידע שלא ירדם ובתרגולת שבה הוא נוקט תמיד התחיל לחשוב על שזירת חלקיקים אלמנטריים ושקיומם של חלקיקים הוא בעצם טעות וצריך לחשוב שיש רק גלים של הסתברות. אחרי מספיק זמן נוכח שהמחשבה הזו לא תביא אותו לשום מקום, (יש בכלל דבר כזה מקום, גם זו טעות) והתחיל לחבר את הסיפור על יעטו. לאט לאט הסיפור התגבש והוא עצר לחשוב על שם יאה לסיפור. הסיפור המשיך להירקם במוחו עד שכבר עבר למצב של נים ולא נים.

כשהתעורר השעה הייתה כבר תשע בבוקר למחרת. מיד הלך אל ידידו המחשב והדליק אותו.
עד שתעלה ותבוא תמונת המסך המתקראת "חלונות" הלך להכין קפה וחזר. איפה המשקפים? חיפש כרגיל בארבעה מקומות, שהוא תמיד שוכח ומצא. חזר למחשב ובדק את הדואר האלקטרוני.
התקבל מייל מאהרל'ה ובו כתוב " מעשיה ששלח אלי אהרל'ה חברי מהמעון באימייל."

— 
אתנחתה
שוב אנו נצרכים לענין שם הסיפור, כי בחכמה שלאחר מעשה מוטב היה שכותרתו היתה "מעשה בטרחן".

הערות הארות ואזהרות
]1[ הערת העורך – [2] הקורא חד המחשבה כבר נתן ודאי את ליבו לכך שהמחבר מדלג מענין לענין בלי סדר, דבר המעיד על נפשו המסוערת יותר מאשר על יעטו נשוא הסיפור.
[2] הערת העורך של של "שקת" – הסיפור לא רק שלא פורסם בירחון "שקת" אלא אפילו לא בעיתון המקומי "קול הכפר". ואוסיף גם אזהרה חמורה, גם הערות העורכים הן פיקציה ואין לתת בהן אמון כלל וכלל!
[7] המחבר רומז כאן ליעקב שאין כל ספק שלא רק היה אבינו אלא גם צדיק [6] ככתוב בבראשית פרק ל', ובעודו רועה את צאן חותנו לבן,
לז וַיִּקַּח-לוֹ יַעֲקֹב, מַקַּל לִבְנֶה לַח–וְלוּז וְעַרְמוֹן; וַיְפַצֵּל בָּהֵן, פְּצָלוֹת לְבָנוֹת–מַחְשֹׂף הַלָּבָן, אֲשֶׁר עַל-הַמַּקְלוֹת.  לח וַיַּצֵּג, אֶת-הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל, בָּרְהָטִים, בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם–אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן, וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת.  לט וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן, אֶל-הַמַּקְלוֹת; וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים.
[8] הגויים ימ"ש וש"ז מכנים עבודה זרה זו אפליקציות יעקוביניות ואילו אנו נחרה ונאמר בשפתינו הקדושה – הדבקות יעקב ע"ש יעקב אבינו.
[3] דבר המבקר הספרותי של "קול הכפר" – הסיפור הוא לא רק דמיוני אלא גם שיקרי. יעטו גיבורינו [5] התחזה כביכול לאהרל'ה ידידו וכתב אימייל שמענו הוא יעטו עצמו. גם אהרל'ה לא היה ולא נברא והמעון שבו שהו יחד עם בני סגינהור שברבות הימים נהפך לרמאי וישב בכלא ועם דורון סוכרי שגדל למעשים ומצוות ונהיה רבה של "מעלה גמלונים", גם הוא עומד באותו מקום עד עצם היום הזה. ודי בזיון וקצף, הערה זו יש בה סתירות.
בתוך הסיפור יש קפיצות שהמחבר כאילו כתבן. בכך השקר מועצם וחוצה כל גבול של טעם טוב. מאידך צורת הכתיבה מוכיחה על יכולת וירטואוזית ושליטה בשלוש רמות של סיפור הפונות זו אל זו באופן רקורסיבי [4] סיפור מתוחכם שכזה לא נכתב מאז ספרו של לואיס קרול "עליסה בארץ הפלאות".
[5] השימוש במונח גיבור יאה ליעטו כשם שהיה נאה לסנדריל גיבורו של הסופר מנדלי מוכר ספרים בספרו "מסעות בנימין השלישי".
[4] דבר העורך המדעי – רקורסיה היא המילה המשמשת את אנשי מדעי המחשב וההייטק שמטרתה להרשים באי עולם אחרים כאילו היו מקקים שטעמו זה עתה מנה גדושה של תרסיס קיי 300 והם שוכבים על גבם ורגליהם דשות את האוויר והם כבר רואים את יתר המקקים הסועדים בגן עדן סחי ומאוס להנאתם.