מעשה באדם שאין לו הסברים

איפשהו,קיים אדם שאין לו הסבר. הוא חי ונושם,בועט ונושך,על הקצה הוא מרוצה לנשום אוויר של מצוקים והרים,שקם בצהריים ומתחילות הבחילות,כאבי ראש וטלוויזיה דוממת שרצות בה חיות טרף,נחמד. שהולך לזונה ומשלם מראש,רק כדי להוריד את כל הצרות מהראש,מתוסכל הוא מספר לה את סיפור חייו המפותל,והיא בלויה ומרוטה שיער קצת שרוף,סיגריות בשרשרת הוא שופך הכול לפניה והיא חצי מקשיבה חצי מתגעגעת להרחבת אישונים,היא צריכה את הכסף אז היא מציעה פתרונות שקראה בספר ישן בנעוריה,מחכה שידפוק השעון ותתעגל השעה הוא רק ממשיך ומחכה לישועה של רעיון, של פתרון, לא מוצא בה נחת אפילו לא כשהיא חושפת את הישבן, היא מנסה לקבל סיפוק והוא מרגיש קצת חנוק, מסתער על הדלת כשהיא מפסיקה לדבר ומתחילה לעשות.
הוא יוצא וממהר למשרד המסודר, חדר מספר שישים ליד דירתם של שני קשישים,מתפרץ בלהט ושוכב עם הפסיכולוגית שלו,זאת שפתרונות היא לחם עבודתה,מונחים על שולחנה הקטן בדפים צהובים,כדורים כתומים מפוזרים על השטיח היא צורחת ומהספה לרצפה,כוויות של שפשוף רק שלא תעשה פרצוף שזה לא מוסרי,זה הנאה לשם הנאה היא מתקפלת ומסתגרת, שוב שותקת והוא סוגר את הדלת ואת הכפתורים של החולצה.
בירה של ערב עם האווירה הרטובה של תל אביב הוא מתקמצן להזמין את עצמו לעוד בקבוק ביודעו שהדרך לדירה כבר לא ישרה אז לשלם את החשבון.
הרחובות לא טובים לו מצוננים ומשתעלים,נכנס לחמם את הידיים בשירותים שלא שלו במועדון ירוד,הכול רדוד סטוצים קורצים לו והוא עוצם את העיניים,מגשש את דרכו למושב לפני שייפול על פניו המצויות,אדון קשוח מפחד מקצת גשם ורוח,השעה לא מאוחרת והכול עוד פתוח,מתיישב ומזמין משהו מתוק ועוד משהו מלוח. ודחף ישן מתעורר בין ביס לביס הוא מכניס את ידו לכיס ומוציא כרטיס משומש,רץ כאחוז דיבוק אל התחנה המרכזית ולא מוצא את החזית,משתחל בין הרווחים ודוהר אל האוטובוס האחרון אל הים.
הוא תם,ומושלם,נוף מתחלף הוא סחרחר ומתנשף אוסף את עצמו כי כמעט הגיע הזמן לרדת וללכת רחוק,עומד בתצפית על המרינה של יפו ונושם את האוויר המלוח של הים הפתוח,הוא מתמלא בסיפוק ויורד אל הספינות שמטיילות בין קירות האבן,דייגים עומדים בקצף ומשליכים דגים אל הדלי השחור בעלות השמש,מגרד את הפנים החלקות ומתיישב שוב מתאהב בפסטורליות שלווה של בוקר.
סיגריה אחת בישיבה ועוד אחת לדרך,לאורך השביל לעבר עוד מעשייה.
מוריד חולצה מתחת לשמשייה ומחכה למלצר,שהוא קצת בוטה וקצת מפוזר.משקה של התחלה ונכנס לים לטבילה והשמש עושה את שלה,אוטובוס של צהריים הוא משפשף את העיניים ובוהה באיזו נערה או שתיים חושב אולי לסיים את היום במיטה כשהוא לא לבד,מיובש ומעובד חוצה את העיר וכל הזמן מעיר את עצמו שלא ישכח לעצור. חושב שוב ללכת ולבקש הסברים במאה שקל ועוד עשרים כי היא פשוט יודעת להקשיב,לפחות עד שהיא משתעממת,ולא מבין למה היא כל הזמן מתקוממת עליו,קצת הרפיה לא תזיק לבחורה שמוכרת את עצמה למרבה במחיר,וזה בכלל לא משנה אם הוא טוב או מהיר.
ומה איתה אם זאת שמתיימרת לשחק לו במוח,תואר שני והיא רוצה את זה בכוח,מצחיקה קצת עם דחף מיני שאין לו שני.
זה הכול בעיניים בין שתיים עשרה לשתיים ביום שני,המפגש הקבוע של הדבר הידוע ויש חיפזון שטני להשאיר אותה לבד,פעם היו ביחד והיום כל אחד בנפרד,וכבר בזה שום דבר מיוחד. עדיין משהו חסר הוא עדיין רוצה יותר ואין לו כוחות להמשיך לחפש אין זמן לשבת ולחכות אין ממה להתפרנס,אין הסברים ואין עבר בעייתי כל החיים האלה הם תסריט מאוס ושטותי,קורא את השורות שלו וחי משוט לשוט,זה מה שהוא חושב לפחות. ולסיפור שלו אין סוף כי אין מה שישלים את החסר,אין נס משמיים אין אוצר חבוי עמוק מתחת למים,כמה חבל שהוא יצא מדעתו והיא נעלה אותו בחוץ שיחשוב על מה שעשה,ככה זה כשאין למה לקום בבוקר החיים גורמים לך לשלם ביוקר. השקמה בצהריים ממהר להתייצב בתחנה לקו מספר שתיים,סיפורים מרתקים שסיפר לגברת הוא צפה בזה בסרט,והמטפלת היא בכלל פרסומת שהתעכב עליה בצומת כשהתנועה נעצרה,הוא בחיפוש אחר פתרונות שקע שקע בהזיות,
קו מספר שתיים מצויר יפה במחברת שקיבל במתנה מהרופאה הממתינה,הניאון מהבהב הוא מתלהב בדרכו לחדר לספר לעציץ ושניהם יצחקו עד שיצא מהם המיץ,הוא אבוד,מזוגג הבחור המפולג שאין לו הסברים וניסה גם לסיים את החיים פעמיים-קפיצת ראש מהגג,פרנויה קלה ודיכאון עמוק ניסה לקחת את כל מה שמנוגד לחוק. הוא עדיין מאמין שזה רק מצב חצי לא תקין,עדיין נראה חצי מזמין,מרותק לכיסא הבחור מנוסה כדורים כתומים ורבע כוס מים למשוגע הנונשלנטי של שנות האלפיים וקצת,
מפת מטמון לסוף השיגעון,תכנונים חדים במוח קודח והזמן ממשיך להתמרח,מוזיקת רקע נעימה והנה עוד תכנית הסתיימה,מכבים את הטלוויזיה והולכים לישון.