מעל 18
טובלת אצבע בקצף, מלקקת, משתדלת להיות סקסית בעיקר בשביל אחרים, לא מצליחה, מוציאה את הבטן הדואבת שארזתי בקפידה כל היום.
לא קונה מכנסיים כי עדיף שלא אלך איתן, לובשת חצאיות ונשארת גברית.
מענישה את עצמי, מחליטה לחתוך בשביל הקטע, כדי שיהיה לאנשים משהו לשאול עליו, כדי שיהיה לי מה להראות, כדי להיות מעניינת.
מחפשת משהו שיזעזע אותי, מוצאת, מפנטזת עליו, הורסת אותו, ממאיסה אותו עלי.
כוססת צפרניים מגיל 7, מחליטה להפסיק, לא מצליחה. העור מדמם.
צוחקת, צוחקת, צוחקת,
מרגישה חנונית, אבל אז נזכרת שחנונית זה טוב, מרגישה כישלון, כישלון.
בוכה, גורמת להכל להיות מביך,
ממציאה שיש לי מישהו, ממציאה שהייתה לי מישהי, משקרת, התנשקתי.
עושה מה שאני עושה עם הידיים, דברים מגעילים, אני מגעילה.
מסדרת את החדר ומבלגנת מבלגנת.
רוצה לשים אבל לא יכולה
מיואשת מאשימה
מאשימה
מאשימה
אותם
ואז את עצמי.
שונאת אוהבת. שונאת.
תגובות (2)
ההזדהות שלי עם הקטע הזה הייתה כמעט מבעיתה. הכנות שמתפוצצת כמו אלפי פרפרים מתים למען סיפור טוב.
את מדהימה, גם אם את לא מרגישה ככה, גם אם אני משקרת לך, לנו, את מדהימה.
ועכשיו אני אלך לקרוא אם כתוב משהו בפרופיל שלך כי ככה אני עושה את זה.
תמיד כיף לקרוא קטע קצר כל כך שמכיל כל כך הרבה רגש ומציאות בוטה.
נשאלת השאלה- האם מדובר בחשיפה אמיתית (משקף אומץ) או בדיונית (משקף כישרון כתיבה…)?