מעגל החיים

כל אדם מהרהר לפעמים על החיים ועל מה שקורה אחריהם, כך, בינו לבין עצמו, בלי שאיש ידע, לא בטוחהשיבינו, הרי למה שאדם בריא יחשוב על חיים ומוות?
כולם חושבים על כך לפעמים, אין אפשרות להתכחש, החיים כל כך שבריריים, עדינים, כמו פרח יפהייפה. בכל רגע, בכל שניה, אנשים מתים ומותירים חלל ריק, החיים כל כך עדינים ושבריריים. גם האדם החיוני בעולם יחשוב על כך, מפעם לפעם, הרי יום אחד, הכול יעלם, אנחנו נמות, ואף אחד לעולם לא ידע שהיינו פה, כמה שזה כביכול נוראי, זה מדהים, אנחנו חיים חיים מלאים ונפלאים, אחרי שהם ייגמרו, יזכרו אותנו, אבל לא להרבה זמן, כיום, על כל אדם חי, ישנם 14 אנשים מתים, זה לא כזה קשה לזכור 14 שמות, נכון?
אם היינו יעילים יותר ועל כל אדם היו מטילים לזכור 14 שמות, היינו זוכרים את המתים זמן רב. אבל עדיין, כמובן שיותר אנשים יזכרו את ליאונרדו דה וינצ׳י מאשר את הרוכל ממנו קנה קמח, לא כך?
בסופו של דבר, גם את ליאונרדו דה וינצ׳י לא יזכרו, כשאנשים יטוסו הם לא יחשבו על האחים רייט שאם לא היו ממציאים את המטוס הם כנראה היו שטים באנייה. בסופו של דבר, אם בעוד שנה, מילניום, עידן או יותר, לא ישאר זכר לאנושות, זה מדהים, ואולי זן חדש ומפותח יותר יתפתח (אני מקווה שהוא יהיה יותר סימפטי מאיתנו, לא שזה כזה קשה). הנקודה שלי היא, שלמרות שבעוד מאה שנה אולי לא ידעו מי הייתם או שבכלל הייתם קיימים, זה לא משנה, כי אתם הייתם קיימים, חייתם חיים מלאים וטובים ששום ספר שתהיו כתובים בו לא יהיה שווה ערך לכך.